באג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א חלק ז ע' שנז [נדפס ג"כ בלקו"ש ח"ד ע' 1249] וזלה"ק: "נוסף במצות ת"ת, שלא לבד ששיכות לקטנים, וכשאר כל המצות, אלא שהתורה חייבה (את האב והחכם ובקום ועשה) שילמדו הקטנים תורה, ולא עוד אלא שחיוב ת"ת בכללותו קשור בזה. וכמארז"ל (קידושין כט, ב) כל שאחרים מצווין ללמדו מצוה ללמד את עצמו (ויל"פ שאין זה סימן, אלא טעם או סיבה, ועל פי זה - ת"ת בכלל לא רק קשור אלא גם תלוי בולמדתם אותם את בניכם)." עכלה"ק.

והיינו שההיקש לגבי חיוב לימוד התורה אינו היקש רגיל - דהוא כמו סימן על ב' ענינים שקשורים זל"ז, אלא שא' תלוי בשני כי החיוב ללמוד בעצמו תלוי בהחיוב ללמד לבנו.

ואואפ"ל עפ"י זה החילוק דמצינו בין ההיקש לגבי חיוב פדיון הבן (קידושין כט, א) שמינה ילפינן שהאם פטורה מלפדות בנה ושהיא אינה מצווה לפדות את עצמה.

דהנה לגבי פדיון הבן ההיקש הוא מהתיבה "תפדה" וקרינן בי' תיפדה (פ"א קמוצה) וההיקש הוא מ"תיפדה תפדה" ומ"תפדה תיפדה", עיי"ש בגמ', אמנם ההיקש לגבי חיוב ת"ת, שניהם [בין הלימוד שהאם פטורה ובין הלימוד שהיא אינה צריכה ללמוד בעצמה] ילפינן מ"ולימדתם ולמדתם (וא"ו שרוקה)" - ראה בהגהות חו"י על הרי"ף - אע"ג שההיקש כאן הוא ע"ד ההיקש שם.

ועיין בר"ן שכ' דההיקש הוא לא ע"ד קרי וכתיב אלא דקרינן בי' ולמדתם עפ"י סברא דאם חייב ללמד בודאי צריך ללמוד בעצמו, וי"ל עפ"י הנ"ל שההיקש גופא הוא שא' תלוי בהשני כנ"ל מהאג"ק.

ויש עוד להאריך בזה עפ"י מש"כ הצ"צ בפס"ד שלו [בתחילת חי' על הרמב"ם] הידועים בענין חיוב ת"ת לקטנים, אמנם בהאגרת שם אינו מביאו.

עוד יש להעיר דמובן ביותר מש"כ באג"ק ח"ח ע' צד שכ' שם אמש"כ אדה"ז בהל' ת"ת פ"א סעיף ז' "כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד לעצמו" דישנה שם ט"ס וצ"ל "מצוה של תלמוד תורה".