ב'אגרות קודש' חכ"ב שם עמ' תמט באגרת מ"כ"ה אייר תשכ"ג" לשז"ר כותב הרבי: "המברק של כ' נתקבל ביום הבהיר ל"ג בעומר... ויהי רצון שכל הענין יתנהל באופן הכי טוב". ובשוה"ג יש פענוח: "כל הענין: הבחירות לנשיאות בארץ ישראל".

ולא נתפרש מה כתב שז"ר במברקו אל הרבי.

ובס' 'נשיא וחסיד' עמ' 190 הוא מקשר את זה להתלבטויות שהיה לו לשז"ר באם לקבל על עצמו את התפקיד. ומצטט שכשהוצע לשז"ר להיות המועמד לתפקיד הנשיאותי הוא ביקש "שהות של שבועיים, אני חייב לחשוב על דבר כזה, אני מוכרח להימלך בדעתי". ומוסיף המלקט: "מדוע ביקש שז"ר להרהר בהצעה זו? ניתן לשער שהוא רצה לדווח על-כך קודם לרבי, שכאמור, צפה מראש את הארועים וניבא לו שהתפקיד יוצע לו. בי"ח באייר, ל"ג בעומר, קיבל הרבי את מברקו, ובכ"ה אייר השיב לו באיגרת" [הנ"ל].

ולמרות שהתיאוריה נשמע טוב וחסידי, הרי אינו עומד בפני הביקורת, ועיון קל במקורות שלוקטו לתוך הספר הזה, מוכיח מיד שאינו. ועיקר הסיבה שבשבילו הוא היסס לקבל את התפקיד היה כיון שחשש שלא יוכל למלא את התפקיד כראוי.

הרי נוסח (חלק מ)המברק הועתק לקמן שם עמ' 194 ובו כתב שז"ר להרבי: "עשיתי כהוראתו ותקותי שתקויים ברכתו". הרי שבמברק לרבי אין שום דבר המעיד על תקופה של "לחשוב על דבר כזה... להימלך בדעתי", ואדרבה הוא כותב את זה כעובדה קיימת שרק מחכה לקיומו של הברכה, היינו ההצבעה על הבחירה. וגם הרבי לא מיהר לענות לו במברק וכדומה, ורק בכ"ה באייר, כלומר רק יומיים לפני ההצבעה הרבי ענה לו במכתב ברכה לתפקידו. ואין צריך לומר ששז"ר לא חיכה בהחלטתו למענה מהרבי, ואפילו לכפר חב"ד הוא הגיע לביקור כמועמד לנשיאות כבר בכ"ג אייר (שם עמ' 191). [ובאמת נזהר המלקט בלשונו וכתב ששז"ר ביקש להרהר בהצעה כדי שיוכל "לדווח על-כך קודם לרבי", ואינו כותב שרצה לשאול את הרבי. אבל באם ככה אין זה קשור כלל לימים שבהם הוא רצה "לחשוב על דבר כזה, אני מוכרח להימלך בדעתי"!]

ונראה פשוט שהיסוסיו מפני הנשיאות היו מפני כמה סיבות: מצוטט בעמ' 193 שחשש שלא יוכל לבקר אצל אחיו ברוסיה, ו"היו לו גם חששות לקבל על עצמו מישרה רמה כזו". ואפילו בנאום הראשון שלו לאחרי ההשבעה הוא אמר: "אין כל טינה בלבי לאלה שבחרו לא בי. אודה, ספק רב בידי אם אני עצמי הייתי בוחר דווקא בי" (שם עמ' 196. ולמרות שלא צוין למקור שממנו הועתק ניתן לקוות שמקורו ב'דברי הכנסת'. והפלא שבעמ' 292 הערה 3 הוא מצטט ממקור משני ולא מ'דברי הכנסת'!).

[ובזה נבין את מה שהרבי הדגיש באגרת אליו לאחרי הבחירה (אג"ק שם עמ' תנב): "נהוג בכגון זה לומר גם מזל-טוב, אף שלכאורה תוספת אחריות רבה בזה, וגם אחריויות חדשות...".]

ואפילו אחרי שנבחר לתפקיד בפעם השניה הוא אמר ('נשיא וחסיד' שם עמ' 291): "כאשר שמעתי את דברי הביקורת שלהם עלי, אמרתי בלבי כי אני יכול למתוח על עצמי ביקורת חמורה פי כמה!".