באג"ק של הרבי חי"א עמ' תא מובא "במ"ש אודות שייכות טבילה במקוה (לפני) התפילה, יעוין בסידור שם, ויש להסבירה גם ע"פ נגלה ע"פ דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סי' ד - אשר האדם בקומו בבקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסין לעבודה אלא בטבילה תחילה".

ויש לעיין אי בטבילה זו ועד"ז בטבילת עזרא שייך איסור או חומרא שלא ירחוץ במים שאובים, דהנה בשבת (יד, א) גזרו טומאה על "הבא ראשו רובו במים שאובים" דחששו "דילמא אתי לביטולי תורת מקוה" (רש"י ד"ה אלא), - אמנם מובן דיש חילוק גדול, דבשבת (שם) מדובר לגבי תרומה משא"כ בטבילה בכל-יום, וכ"ש לפי הר"מ במשניות סוף זבים "לא היו מתכוונים בו טבילה לשמה ועל כן גזרו כו'", ועד"ז כתב בפ"ט מאבות הטומאה ה"א (עי"ש), ומובן דכל הגזירה הוא בטבילה שצריך בה כוונה מעשר ותרומה וכו' (פי"ג שם), משא"כ גבי חולין הדין ד"מי שטבל בלא כוונה ה"ז טהור לחולין" (שם), וכ"ש לגבי טבילה בכ"י "לפני תפילה".

אמנם כ"ז עפ"י נגלה דתורה, אבל לפי מש"כ בפע"ח בשם האריז"ל (בשער הכוונות) [ומובא בשיחת רבינו כדלקמן] "צריך ליזהר שלא ינגב עצמו במטפחת כשיעלה מן הטבילה כי מימי שבת צריך שהגוף ישאב אותם" לפי"ז יוצא דהרוצים לצאת בדבריו הנ"ל של האריז"ל א"א להם לרחוץ אחר המקוה בער"ש, ויתרה מזו - בהתוועדויות (תשמ"ג ח"א עמ' 385 בלתי-מוגה) מובא "ומזה מובן גם בנוגע לטבילה במקוה בשאר ימי החול (לא רק בערב שבת) - שישנו בזה העילוי דשאיבת מי מקוה (סתם) אם שאינם מי שבת", דלפי"ז מובן דגם בכל יום לפי שיחת רבינו על יסוד דברי האריז"ל יש חומרא לא לרחוץ אחר מי המקוה.

ולהעיר מסיום השיחה שם "ואלו שרוצים לדייק ולהתנהג ע"ד מ"ש בכתבי האריז"ל - משארים חלק מסויים בסוף שאין מנגבים אותו כדי שישאב מי שבת וע"י חלק זה מתפשטת קדושת מי שבת בכל הגוף", ומעין זה כתב הבן איש חי (ח"ב) פר' לך לך אות יז: "מי שדבר זה קשה עליו ינגב כל גופו ורק ישאר מקום אחד בגופו בלא ניגוב, טוב שישאר זרועותיו".