באגרת כ"ק אדמו"ר זי"ע באנגלית משנת תשי"ב, שנדפסה בתרגום ללה"ק בכתב-העת כפר חב"ד גליון 955, מבאר את ההבדל בין ב' הביטויים "אלקות הוא הכל" ו"הכל הוא אלקות", שבהקדמה לאמרי בינה ובלקוטי דיבורים ח"א ע' 133 וע' 147, ותוכן הביאור הוא, ש"אלקות הוא הכל" פירושו שמתחילים מלמעלה ומזה מגיעים אל המטה, דמכיון שההתחלה היא מאלקות הרי המסקנא היא שהעולם בטל לגמרי ואין שום מציאות בלעדו ית', ואילו "הכל הוא אלקות" משמעו שההתחלה היא מהנבראים התחתונים אשר מהם מגיעים אל הכרת האלקות, דבאופן זה הרי יש מציאות לעולם, אלא שבתוכו מגלים את גדלות הבורא, ומסיים שהעבודה הראשונה היא קלה יותר אך האחרונה היא מושלמת יותר ודוקא על ידה משלימים את כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים. עכת"ד.

[מ"ש במראי מקומות לקוטי דיבורים ח"א ע' 133 הכוונה היא לדף קלג, א, ושם הלשון "אז עולם הבריאה ... וואס דער חיות הנבראים אט דאס איז זייער מציאות, ווי דער משל הידוע פון ברואים שבים, דאס איז דאך אלץ אז די מציאות איז אלקות, אבער כלים דאצילות איז אז אלקות איז דער מציאות". ומ"ש ע' 147, לכאורה הכוונה לדף קמז, א, ושם נתבאר ההפרש בין העבודה דצדיקים ובעלי תשובה, אור ישר ואור חוזר, ד"אור ישר הייסט מלמעלה למטה, ממשיך זיין גילוי אלקות אין וועלט, און אור חוזר איז מלמטה למעלה, אז די וועלט זאל זיין א כלי צו אלקות"].

והעירני חכם אחד, דלכאורה הביאור שבמכתב זה אינו מתאים עם המבואר ברוב המקומות, דמצד המדריגה דהמשכה מלמטה למעלה, יש מקום למציאות העולם, וגם בתוך העולם נמשך אלקות, וזהו ענין דירה בתחתונים, ומצד העבודה דמלמטה למעלה אין לעולם מציאות אלא הוא בטל ממציאותו. ויש לעיין בזה עוד.