בתוד"ה 'ההוא' (כתובות יג, ב) מביא הא דאיתמר בקידושין (עה, א): "איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי", ומבאר שע"כ ההיא דקידושין איירי בשלא בדקו את אמו, דאי בשבדקו את אמו קשיא דשמואל אדשמואל, דהכא אמר שמואל דנאמנת, דהלכה כר"ג דנאמן, והתם קאמר כו' הולד ממזר כו'.

והנה מפשטות הל' בתוס' משמע, דלולא הגמ' שלנו שמבואר דבארוסה מהני בדיקת האם לשמואל דפסק כר"ג, לא הי' קשה אם הגמ' בקידושין איירי אפילו בשבדקו את אמו, ורק מכיון שבכתובות מבואר דלשמואל מהני בדיקת האם משו"ה ע"כ צ"ל שבקידושין איירי בלי בדיקת האם.

ולכאורה צ"ב, דהא במתני' מבואר דבפנוי' שנתעברה נאמנת לר"ג, ושמואל פסק כר"ג, וא"כ מהו המקום לומר דבארוס וארוסה לא יהני בדיקת האם לשמואל, ודוקא כיון שנתחדש בגמ' דכתובות דמהני בדיקת האם בארוס משו"ה צ"ל דבקידושין דאמר שמואל הולד שתוקי - או ממזר (לפי האיפוך) - איירי בלי בדיקת האם.

ולכאורה אין מקום לומר דכיון דיש רק בעל א' שכשר משו"ה הי' מקום דברוב פסולין כזה אינה נאמנת, ואדרבה: בתוד"ה 'פשיטא' מבואר ד"רגלים לדבר דמארוס נתעברה", א"כ כ"ש שהי' צריך להועיל בדיקת האם.

והנה לעיל מקשה ר"א לר"י דס"ל מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה - מהברייתא "בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבת דברי הכל הולד שתוקי". ומתרץ ר"י שהפי' בשתוקי היינו שתוקי וכשר, והיינו שמשתקין אותו מדין כהונה.

והנה ברא"ה מבואר דהא דמשתקין אותו מדין כהונה הוא רק אם אומרת לכהן נבעלתי ואינה אומרת לאיזה כהן, אבל אם אומרת לכהן פלוני נבעלתי - שפיר הוי הולד כהונה.

והנה ברש"י משמע, וכן מבואר בכמה ראשונים, דאפילו אמרה מפלוני כהן נבעלתי ג"כ אין להולד דין כהן. ויש שביארו, דכיון דאין חזקה לזה שהוא כהן משו"ה אין מועיל עדותה. אבל לכאורה זהו דוקא אי נקטינן שהא דנאמנת להכשיר בתה הוא משום דחזקת האם מהני לבת, וכמבואר בתוד"ה אנן (לקמן כו, ב), אבל אי נקטינן שנאמנות האם אינו שייך להא דחזקת האם מהני לבת (וכדמשמע ברא"ש לעיל סי"ח) - א"כ צ"ב למה אינו מועיל עדותה להחשיב הולד כהן.

ואולי י"ל בזה דהנה יסוד הנאמנות לר"ג מבואר ברש"י ד"ה 'הכא' (יד, א) דהוא מדין ברי ושמא. וכבר ביארו באחרונים שיסוד הדין דברי ושמא הוא דיש הכח בהברי לבטל הספק של השמא - וממילא נשאר כמו הברי. והיינו, שאין הפי' שלהברי יש נאמנות מצ"ע, אלא שיש לו כח לבטל הספק של השמא - וממילא נשאר הדברים כמו החזקה הקודמת לולא השמא.

והנה בהא דנאמנת לומר לכשר נבעלתי - עיקר הנאמנות מה שהיא אומרת שלא הי' פסול. והיינו, דכדי להכשיר הולד מספיק כשרותה של האשה, ורק צריך שלא נפסלה ע"י הבועל, אבל לא שצריכים לכשרותו כדי להכשיר הולד.

ועפי"ז י"ל דהא דלא מהני עדותה להחשיב הולד כהן הוא משום דכל נאמנותה אינה אלא לסלק הספק פסול שיש בהבועל, אבל לא להעיד מי הי'. ובס"א: נאמנותה הוא לשלול שלא הי' פסול, אבל לא להודיע לנו שהי' כשר. ועפי"ז פשוט שאין בכחה להעיד לנו שהוא כהן, שהרי לא באה מכח עדות אלא מכח ברי לסלק הספק פסול, אבל לא להעמיד יחוס הולד.

ועפי"ז אולי י"ל, דיש מקום לומר דשאני נאמנות האשה לומר לכשר נבעלתי בפנוי' שנתעברה - לארוסה שאומרת מארוס נתעברתי.

דהנה בכלל אם יש פסולים וכשרים - הפי' הוא דלהפסולים יש שם פסלות ולהכשרים אין שם פסלות, ולא שלהכשרים יש חלות מיוחד של כשרות. ועפי"ז כשאשה אומרת שלכשר נבעלתי - אין הפי' שצריך להאמינה על הכשרות של הבועל, ורק שלא הי' פסול (ופשוט שא"א שלא יהי' פסול אם לא יהי' כשר).

אבל בארוסה שאומרת מארוס נתעברתי, הרי אין הפי' דהא דארוס כשר הוא מפני שאינו פסול, אלא הא דכשר הוא מפני שהוא בעלה. וא"כ כשהיא אומרת שמארוס נתעברתי - הרי צריכים להאמינה שהי' הארוס, ולא רק שלא הי' פסול. ומשו"ה הי' מקום לומר דבכה"ג אין נאמנת אפילו לר"ג. אבל מהסוגיא דכתובות מוכח דגם בכה"ג נאמן הארוסה לומר שמארוס נתעברה - ומשו"ה מוכרחים לומר דבקידושין איירי כשלא נבדקה אמו.

והנה בהמשך התוס' מקשה - דבגמ' קידושין מוכח דהא דנאמנת לומר שמארוס נתעברה זהו רק אם ידעינן שהארוס בא עלי', ורק דחיישינן מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לגבי עלמא, וע"ז מועיל נאמנות; ובכתובות מוכח דאפילו לא ידעינן דבא הארוס על ארוסתו - ג"כ נאמנת.

ולכאורה צ"ב: דאפילו לולא הסתירה להסוגיא דכתובות - מהו ההו"א לומר דנאמנות הארוסה הוא רק להוציא מהחשש דמדאפקרה.

ועפ"י הנ"ל י"ל (כן ביאר הת' מ"מ שי' יארמוש): דכיון דיש מקום לומר דנאמנות הוא רק לשלול פסולים ולא להעיד על כשרות הבועל - א"כ י"ל דדוקא בידעינן שבא הארוס על ארוסתו, ורק שחוששים שהי' גם פסולים, אזי מהני הברי שלא לשלול החשש דפסולים, וכנ"ל.