בגליון תשע הערתי על לשון המשנה (גיטין י,ב) "כל השטרות העולים בערכאות כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים", דלכאורה להלכה רוב השטרות היוצאים בערכאות פסולים חוץ משטרי חוב ושטרי מכר, כמ"ש הרמב"ם (פכ"ז מהל' מלוה ולוה ה"א), ואם כן לשון המשנה צריך עיון, דמשמע שרוב השטרות כשרים, ולמעשה כולם פסולים.

ובגליון תשע"א כתב הרב מרקוביץ שי', "דברמב"ם איירי ברוב סוגי שטרות, משא"כ במשנה איירי ברוב השטרות בפועל, ולפועל רוב השטרות בעולם הם שטרי מכר ושטרי חוב ולא גיטי נשים או שחרורי עבדים או שאר הסוגים שמביא שם".

ולכאו' עדיין אין מחוור:

א) לשי' רבותיו דהרמב"ם (שם) גם שטרי הלוואה (שהם לכאורה השכיחים ביותר) הם בכלל אלו הפסולים - ואיך אפ"ל רק על שטר מכר שזהו "כל השטרות"?

ב) גם לשי' הרמב"ם צ"ב, מדוע באמת המשנה נקטה בלשון כזו משא"כ הרמב"ם.

ובאופן אחר: ל' המשנה עדיין צריך ביאור, כי סוכ"ס קשה לומר על שני שטרות "כל השטרות", והול"ל "שטרות היוצאים בערכאות" (סתם, בלי תיבת "כל").

ג) הרמב"ם עצמו במקום אחר מעתיק ל' המשנה, וז"ל (הל' עבדים פ"א ה"ה): "כל השטרות העולים בערכאות של גוים כשרים, בכל התנאים שאנו מבארים בהל' הלוואה, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים", -

וכשמעיינים בהל' הלוואה רואים ברור, שישנם עוד שטרות רבים שאינם כשרים, ולא רק גיטי נשים ושחרורי עבדים!!

ומה מתכוון הרמב"ם באמרו "כל השטרות .. כשרים .. שאנו מבארים בהל' הלוואה"?

וצע"ג.