ברכות כו ע"ב "ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים (של שבת – פי' הרי"ף הובא בהגהות הגר"א) טעה ולא התפלל מנחה של שבת מתפלל במוצ"ש שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ורמינהו טעה ולא כו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו קשיא".

והיינו דפי' "הבדיל וכו' שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו", הוא דשניה עלתה לו לשם תשלומין וראשונה לא עלתה לו לשם חובה, ומשמע דהבדלה בערבית דמוצ"ש הוי לעיכובא ומשו"ה לא עלתה לו, וע"ז הק' הגמ' דמצינו בפירוש איפכא "טעה ולא הזכיר הבדלה אין מחזירין אותו", והגמ' נשארת ב"קשיא".

והנה הרא"ש בסוגיין הביא מדברי רב האי גאון ד"אף דהגמ' נשאר בקושיא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא, דכיון דאבדיל בשניה גילה דעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובה ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל חובה של תשלומין פעם שניה".

והיינו דאין הפי' בברייתא כמו שמפרש המקשה דהא דצריך להתפלל עוה"פ הוא לשם תפילת ערבית, אלא דכיון שהבדיל בשניה ולא בראשונה הרי גילה דעתו שהשניה היתה לשם מעריב והראשונה היתה לשם תשלומין, ומשו"ה לא עלתה ראשונה דכיון שהתפלל לשם תשלומין קודם שהתפלל החובה אינו יוצא ידי תשלומין.

ועי' ברש"י ד"ה שניה עלתה לו "בשביל תפילת מ"ש וראשונה אינה כלום שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו, והשניה נמי לא עלתה לו לשם שבת הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית".

ולכאורה בפשטות מבואר ברש"י דהא דלא עלתה לו ראשונה הוא משום "שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו", ולא משום שלא הבדיל בה וזה לכאורה כפירוש רה"ג בהברייתא שלפי"ז אין קושיא מהא דתניא שאם לא הבדיל אין מחזירין אותו.

אבל לכאורה צ"ב מה דמסיים רש"י "והשניה נמי לא עלתה לו לשם שבת הואיל כו'", הא לכאורה אנן נקטינן שהראשונה היה לשם תשלומין והשניה לשם חובה והראשונה לא עלתה לתשלומין שאין להקדים תשלומין לחובה, והשניה עלתה לשם חובה כמו שכיון, וא"כ מהו שאלת רש"י "והשניה נמי לא עלתה לשם שבת" והתי' "הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית", שנמצא כאילו רש"י מחדש עכשיו שהשניה היא לשם חובה.

ועי' בב"ח שפי' בכוונת רש"י לא כנ"ל, אלא דודאי בפשטות התכוין בתפילה ראשונה לשם ערבית והא דלא עלתה לו הוא משום דלא הבדיל, והא דאמר רש"י "ואין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו", אין הכוונה שאין לו רשות להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה של עכשיו, רק דמסתמא לא היה עושה כך, וא"כ בפשטות כוונתו בראשונה לשל חובה ומשו"ה לא עלתה לו כיון דלא הבדיל.

ועפ"ז מקשה רש"י על הא דפי' שניה עלתה לו בשביל תפלת מ"ש, הא כיון דהראשונה היתה לשם חובה א"כ השניה היתה לשם תשלומין וא"כ תעלה השניה לשם תשלומין, וע"ז תי' רש"י דכיון דאבדיל בשניה גילה דעתו שאינה לשם שבת ומשו"ה עולה לשם חובה. [ועדיין צ"ב לשון רש"י "גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית", הא לכאורה היה אפ"ל דגילה דעתו שהוא של ערבית ולמ"ל לומר "שאינה של שבת ו(ממילא) תחשב לשל ערבית. ואולי י"ל דלשל ערבית אי"צ כוונה מיוחדת שהיא של ערבית דכיון דזמן ערבית הוא, תפילה סתם עולה לשל ערבית, ורק אם יש כוונה לשם תשלומין אינה עולה לחובה וזהו דיוק לשון רש"י גילה דעתו שאינה של שבת – וממילא – תחשב לשל ערבית].

המורם מכל הנ"ל דלפי רב האי גאון וכן להרי"ף (הובא בתוס') ולפרש"י - ע"פ המהרש"א, מבואר בהברייתא דתשלומין של תפילה צ"ל לאחרי התפילה שזמנה קבוע עכשיו, ואם הקדים תשלומין לתפילה של חובה לא יצא יד"ח תשלומין, אבל לפי ביאור הב"ח ברש"י לכאורה נמצא לכאורה להיפך, דהרי מבאר דהא דלא יצא בראשונה לשם תשלומין הוא משום שבפשטות לא התכוין לתשלומין לפני חובה, אבל אילו באמת היה מתכוין לתשלומין היה יוצא ידי תשלומין אף שעדיין לא התפלל חובתו.

והנה בהא דצריך להקדים תפילת חובה לתשלומין, מצינו כמה טעמים בדברי האחרונים: בהלבוש מבואר דהטעם הוא משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, והיינו דהחובה הוא תדיר והתשלומין הוא אינו תדיר ומשו"ה צריך להקדים החובה להתשלומין.

וע"ז הקשה הט"ז והמעדני יו"ט דאף דתדיר קודם אבל בדיעבד אם הקדים את שאינו תדיר לא נפסל משום דלא היה על הסדר, וא"כ ה"נ אף שהיה לו להקדים החובה שהוא תדיר למה יפסל התשלומין בגלל שהקדימו.

ועי' במעדני יו"ט דזהו גזירה דרבנן, מכיון שא"א להשלים התפילה אלא בזמן תפילה אם הדין היה דאפשר להשלים התפילה קודם החובה אז היה משלים התפילה אפילו שלא בזמנה, ומשו"ה תקנו דא"א להשלים אלא אחר שהתפלל תפלת חובה. ולכאורה צ"ב מהו כוונתו שהיינו משלימים התפילה "שלא בזמן תפילה" מהו הפירוש לא בזמן תפילה.

והפר"ח והא"ר והמלבושי יו"ט פירשו, דהא דצריך להתפלל תפלת תשלומין אחרי התפלת חובה הוא משום דלא תקנו תפלת תשלומין אלא אגב דמתפלל תפלת חובה יכולים ג"כ להתפלל תפלת תשלומין, אבל א"א להתפלל מלכתחילה רק משום תשלומין.

ויש נפק"מ בין הני טעמי' דלעיל, לטעם האחרון בהבנת הדין וגם לפועל, דלפי הטעמים דלעיל תדיר ושאינו תדיר או חביבא מצוה בשעתו הפי' הוא דאסור להתפלל התשלומין לפני החובה ולא שצריך להתפלל התשלומין אחר החובה אבל לפי טעם הפר"ח א"א להתפלל התשלומין אלא כהמשך להחובה.

והנפק"מ לפועל הוא במי שהתפלל החובה ואח"כ שהה זמן ארוך האם אפשר להתפלל התשלומין דלפי הלבוש והט"ז מותר לו להתפלל התשלומין כיון שאין לו חיוב של חובה עליו, אבל לפי' הפר"ח א"א לו להתפלל.

והנה אדה"ז (קח,ז) נקט בפשטות כשיטת הפר"ח והא"ר דהטעם שצריך להקדים החובה להתשלומין הוא "שלא תקנו תשלומין לתפילה שהפסיד אלא בזמן שעוסק בתפילה שהיא חובת שעה שאז כיון שהוא עסוק בתפילה הוא חוזר ומשלים מה שפשע בתפילותיו". ומשו"ה "אם שהה הרבה אחר שהתפלל תפילה שהיא חובת שעה, אינו יכול להתפלל עוד תשלומי תפילה שהפסיד".

ועי' במחבר סק"ח ס"ג "הא דמשלים התפילה שהפסיד הוא דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאין זמן תפילה לאו וראה משנ"ב סקט"ו, "יש מהאחרונים שכתבו שר"ל דלא תקנו חז"ל תפלת השלמה רק בעודנו עוסק בתפילתו העיקרית כו' אבל הרבה אחרונים הסכימו דאף דלכתחילה בודאי צריך להזהר בזה כו' אבל בדיעבד אינו מעכב, רק אם לא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים רק עד ד' שעות של היום שהוא זמן תפילה לשחרית.

והיינו שיש ב' פירושים בדברי המחבר "הא דמשלים התפילה שהפסיד הוא רק בזמן תפילה כו'", דלפירוש הא' הכוונה בשעה שהוא מתפלל ולפירוש הב' הכוונה הזמן של התפילה היינו ד' שעות וכיו"ב.

ובשעה"צ שם אות כ"ח ציין לדעה הא' "הפר"ח והמלבושי יו"ט" ויש להוסיף שכן פסק אדה"ז ונקט הכי בפשטות ולא הזכיר אפילו שאר השיטות בזה.

והנה בהאי דינא דצריך להתפלל קודם התפלת חובה ואח"כ התשלומין, נחלקו האחרונים במי שהתפלל ב' תפילות הראשון לשם חובה והשניה לשם תשלומין ואח"כ נזכר שלא אמר "ותן טל ומטר" בראשונה וא"כ לא יצא בראשונה דלשם חובה, האם יצא בהשניה דלשם תשלומין.

והפר"ח מביא בשם הר"ש מגריזאהן דכיון דלא יצא בראשונה לשם חובה וא"כ נמצא דהתשלומין היה לפני החובה וא"כ לא יצא ג"כ בהתשלומין, אבל הפר"ח ס"ל דאף דלא יצא בראשונה לשם חובה כיון דלא אמר ותן טל ומטר, אבל מכיון דהתפלל הראשונה לשם חובה והשניה לשם תשלומין שפיר יצא בהתשלומין, ורע"א הביא ראיה לשיטת הפר"ח הנ"ל מסוגיא דידן דמבואר דהגמ' נקטה דהברייתא "הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו" פי' כנ"ל דראשונה לא עלתה לשם חובה כיון דלא הבדיל ושניה עלתה לתשלומין.

ולכאורה כיון דהראשונה לא עלתה לשם חובה איך תעלה השניה לתשלומין הא א"א לצאת התשלומין קודם שיצא התפילה של חובה, ומזה מדייק הרע"א שמדוייק כשיטת הפר"ח הנ"ל.

והיינו דכיון דהתפלל תפילה הראשונה לשם חובה והשניה לשם תשלומין אף דלא יצא בראשונה דלשם חובה כיון דלא הבדיל מ"מ כיון דהתפלל אותה יצא השני של תשלומין וה"ה בהציור של הפר"ח אם לא אמר וטו"מ בראשונה דג"כ יצא בתפילה הב' לשם תשלומין.

[ואף די"ל דלפי איך שהגמ' נקטה בברייתא אין מקום להדין דצריך להתפלל התשלומין לאחר החובה ושאין יוצא בהתשלומין אם התפלל אותה לפני החובה דרק אי נקטינן כפי' רה"ג הנ"ל, דהא דלא יצא בראשונה הוא משום דהתפלל התשלומין לפני החובה א"כ מבואר דבהתפלל התשלומין לפני החובה לא יצא, אבל לפי הביאור בקושיית הגמ' שהפי' בהברייתא הוא דלא יצא בראשונה משום דלא הבדיל וממילא לא יצא ידי חובה א"כ הא אפשר לומר דלפי"ז אין בכלל דין דצריך להתפלל החובה לפני התשלומין ואם התפלל של תשלומין קודם יצא.

והחילוק הוא דרע"א נקט שדין זה דתשלומין מקומם הוא לאחר חובה ואם הקדים לא מהני הוא פשוט ולא זה הפשט בהברייתא דידן, משא"כ רב האי גאון מחדש שזה הפירוש בגוף הברייתא].