מבואר בגמ' (קידושין מא, ב), דבאמת אפשר ללמוד דין שליחות בעלמא מגירושין וקדשים, והא דאיכא עוד ילפותא לשליחות בתרומה הוא למעט נכרי משליחות ["גם אתם - מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית"]. והקשה ע"ז הגמ', דמדוע בעינן לזה לימוד מיוחד - למעט נכרי משליחות - הא כבר יודעים את זה מהדין דשליח צ"ל "בתורת" אותו דבר שנשלח עבורו (שלכן עבד לא יכול להיות שליח לקבלת הגט "לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין")? ומת' הגמ', דמ"מ איצטריך למעוטי נכרי מתרומה הואיל "ואיתיה בתרומה דנפשיה וכו'".

ועכ"פ מבואר מסוגיין דאיכא ב' מיעוטים בשליחות: א. מיעוט נכרי משליחות, והוא גם בנידון שכן נחשב "בתורת" אותו דבר שנשלח בשבילו (כבתרומה), ומקור מיעוט זה הוא מקרא ד"גם אתם". ב. מיעוט מי שאינו "בתורת" אותו דבר שנשלח בשבילו, ומקור מיעוט זה הוא מסברא (כמפורש ברש"י), ושלכן מבואר בגמ' דא"א לומר דהמיעוט ד"גם אתם" בא עבור מי "שאינו בתורת", משום דלזה לא בעינן קרא.

והנה בגמ' ב"מ (צו, א) יש דיון במקרה של "האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי", האם זה נחשב שאלה בבעלים מחמת זה דשלוחו של אדם כמותו, או דבעינן בעליו ממש. ואח"כ דנה הגמ' בדין "האומר לעבדו צא והשאל וכו'", ומבארת הגמ' דאפי' למ"ד גבי הדיון הראשון דשלוחו של אדם כמותו - ושלכן כן נחשב לשאלה בבעלים - מ"מ יש להסתפק בדין עבד, דאפשר דרק בשליח מהני משום "דבר מצוה הוא, אבל עבד דלאו בר מצוה לא". ומפרש רש"י: "ושליחות נפקא לן מאתם גם אתם לרבות שלוחכם, דבעינן דומיא דמשלח שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה אין דין שואל וגם משאיל נוהגים בו, שאין לו כלום בלא רבו".

ומק' הגרעק"א (בתשובה, נדפס בחידושיו על סוגיין), דלכאו' הרי דברי רש"י אלו סותרים את המבואר בסוגיין; דהא לרש"י נמצא דמיעוטא ד"אינו בתורת" ("דלאו בר מצוה") הוא מקרא ד"גם אתם", והרי בסוגיין מבואר דאדרבא - כשישנה להסברא של "אינה בתורת" לא צריכים להקרא ד"גם אתם" (דזה היתה קושית הגמ': מדוע בעינן "גם אתם" למעט נכרי, הא כבר נתמעט מחמת היותו "אינו בתורת")?! ויעויי"ש שהביא מה שתי' בזה חתנו החת"ס, ואיך שדחה דבריו, ואכהמ"ל.

ב.

ויש להוסיף, דלכאו' מצינו ע"ד דברי רש"י אלו, גם בדברי התוס' במק"א, דהתוס' מדייקים מתוך סוגיית הגמ' דגיטין (סד, ב) דפליגי אמוראי באם קטן זוכה לאחרים מדאו' או לא, ומק' ע"ז התוס' (בא"ד) "וא"ת והא זכיה היא מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מאתם גם אתם (קידושין מא, ב)? [ומתרצים] וי"ל, דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה, אלא במילתא דליתיה כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה, אבל בזכיה כמו שזוכה לעצמו [ע"י דעת אחרים, כמבואר לעיל בדברי התוס' – המעתיק] זוכה נמי לאחרים".

והנה, זה שנקטו התוס' בקושייתם דקטן נתמעט משליחות מ"אתם גם אתם", אינו שייך להמיעוט דמי "שאינו בתורת", אלא דסב"ל, בקושייתם, שכמו שגוי אינו יכול להיעשות שליח - מחמת מיעוטא ד"גם אתם" - הואיל ואינו דומה להמשלח, עד"ז אין הקטן יכול להיעשות שליח מחמת אותו טעם ומאותו מיעוט (וכן הוא אכן שיטת תוס' הרא"ש לקמן בסוגיין (מב, א) על דרשת הגמ' דאיש זוכה ואין קטן זוכה וכו', עיי"ש).

אמנם, מש"כ התוס' בתירוצם דקטן נתמעט משליחות מאותו פסוק "במילתא דליתיה כו'", הרי הדברים מתאימים לכאו' לאותה הסברא שכתב רש"י בב"מ - שהפסוק ד"גם אתם" ממעט מי "שאינו בתורת" מלהיות שליח! וא"כ הרי גם על דברי תוס' אלו חלה קושית הגרעק"א, דלכאו' הר"ז נגד סוגיא מפורשת דילן.

ג.

ולתרץ הקושיא נראה לומר לכאו', דאה"נ דכדי למעט מי "שאינו בתורת" מלהיות שליח, לא בעינן קרא, דידעינן זה מסברא (כקושיית הגמ' בסוגיין, וכמפורש ברש"י כדלעיל), אמנם אחר שכבר יש לנו קרא ד"גם אתם" שממעט נכרי משליחות, "מונח" בזה גם מיעוט של מי "שאינו בתורת" מלהיות שליח כמשי"ת.

דהנה יעויין בלקו"ש חל"ג (שיחה ב' לפ' קרח) שמבאר שם כ"ק רבינו זי"ע דמיעוטא דנכרי מ"גם אתם" אינו בבחי' גזה"כ, אלא דפירושו הוא, דהיות וצריכים שהשליח יהי' כמותו של המשלח, לכן א"א שיהי' נכרי, משום שאינו יכול להיעשות כמותו של המשלח הישראל (ע"כ מהשיחה). ולכן י"ל שמונח בזה ג"כ שמי "שאינו בתורת" אינו יכול להיעשות שליח, מאותה סיבה - שלענין מצוה זו אינו יכול להחשב כמותו של המשלח, הואיל והוא אינו בגדר המשלח כלל לענין מצוה זו.

ונמצא, דאע"פ שלא בעינן קרא למעט מי "שאינו בתורת" משליחות, מ"מ אחר שכבר יש קרא - שהוצרך לענין אחר - ה"ה נתמעט גם מאותו קרא. וא"כ הרי קושיית הגמ' בסוגיין - דלכאו' לא בעינן קרא למיעוט זה - אינה בסתירה לדברי רש"י (בב"מ) ותוס' (בגיטין) שלפועל כן נתמעט בקרא זה.

ד.

אמנם נראה, דעדיין אין הענין מיושב כל צרכו; דהרי אם באמת לא בעינן קרא למעט מי "שאינו בתורת" הרי - אע"פ שמונח מיעוט זה גם בקרא, מ"מ - מדוע הוצרך רש"י (בב"מ) לבאר דלא מהני שליח בזה מחמת הקרא, הרי גם בל"ז לא מהני שליחותו, וא"כ מדוע הדגיש שאינו שליח מחמת הפסוק דוקא?

ועוד צ"ע: הרי לפמשנ"ת נמצא, דתוכן המיעוט של נכרי, והמיעוט של "אינו בתורת", דומים זל"ז - דבשניהם לא יכול השליח להיעשות כמותו של המשלח - ואשר לכן בהמיעוט של נכרי משליחות (מקרא) "מונח" גם מיעוט על מי "שאינו בתורת" וכנ"ל; אלא דלפ"ז תתעורר תמיהה חדשה: מדוע כדי למעט נכרי משליחות בעינן לקרא, ולאידך למעט מי "שאינו בתורת" מספיקה סברא - הרי בשניהם איכא אותו חיסרון, וא"כ מדוע לא מספיקה הסברא למעט הנכרי?

ה.

וע"כ נראה לבאר הדבר בעומק יותר, ובהקדים: דהנה חקרו האחרונים (ראה ברכ"ש עמ"ס גיטין סי' לו, ובחי' ר' ארי' ליב מאלין סי' מה, ועוד) בגדר האי מיעוט "דאינו בתורת", האם הוי חיסרון בהשליחות, והיינו שהיות ואינו בתורת אותו דבר לכן א"א לו להיעשות שליח עליו; או דהוי חסרון בעשיית אותו דבר, והיינו, דהיות ואינו בתורת אותו דבר, לכן אין בכחו גם לעשותו, ושוב אין עשייתו מהני עבור המשלח, הואיל ועשייתו לא פועלת מאומה.

ומביאים ראי' לאופן השני, ממה שמבואר בגמ' גיטין (י, ב) דהסברא ד"לאו בני כריתות נינהו" הוה סברא לפסול גויים גם מלחתום על הגט (ובתוס' (דף כב, ב שם) מבואר, דזה אותו הגדר של הפסול להיעשות שליח כשלאו בני כריתות נינהו). דמבואר מזה, דהא דנתמעט מי "שאינו בתורת", הוא מעצם העשי' (אלא דכתוצאה מזה גם א"א להיעשות שליח ע"ז מחמת שא"א לו לפעול אותו מעשה).

ונמצא לפ"ז, דמיעוטא דמי "שאינו בתורת" משליחות אינה שייכת בכלל למיעוטא דנכרי מ"גם אתם", דהמיעוט דנכרי הוא בודאי דין בשליחות - שא"א להיעשות שליח - וכמבואר לעיל גם מדברי כ"ק רבינו בהשיחה, משא"כ מיעוט מי "שאינו בתורת" אינו מיעוט בדיני שליחות וכמשנ"ת.

והנה לעיל כתבתי, דמסברא י"ל (וכן מוכח לכאו' ברש"י ובתוס' דלעיל) דבמיעוטא דנכרי מ"גם אתם" מונח גם מיעוט למי "שאינו בתורת", ועפ"ז נראה לומר דלפועל איכא ב' חסרונות במי "שאינו בתורת" לענין שליחות: א. החסרון מחמת זה שאינו יכול לפעול המעשה (ואין זה חסרון מיוחד בדיני שליחות כנ"ל), ואכן חסרון זה הוה מסברא, ולא בעינן לזה שום מיעוטא מקראי כדמוכח בסוגיין. ב. החסרון מחמת זה שאינו יכול להיעשות שליח, וזה נלמד מה"גם אתם" שנאמרה למעט נכרי מלהיעשות שליח, וכמשנ"ת שמאותו לימוד ובאותו מיעוט מונח גם שמי "שאינו בתורת" אינו יכול להיעשות שליח.

(ומיושב לפ"ז מה שהקשתי לעיל, דאם מי "שאינו בתורת" הוא אותו סוג פסול כמו נכרי, אז מדוע לזה מהני סברא ולזה בעינן קרא? אלא דהתירוץ פשוט, דאכן הסברא הממעטת "אינו בתורת" אינה שייכת בכלל לדין נכרי, ולדיני שליחות כמשנ"ת, ורק לאחר שנתמעט נכרי משליחות (מקרא) מונח בזה גם פסול ומיעוט חדש למי שאינו בתורת, שהוא פסול בדיני שליחות).

ו.

ועפ"ז נראה לתרץ בטוב טעם מדוע רש"י (בב"מ) הביא רק הפסוק דגם אתם כמקור המיעוט של מי "שאינו בתורת", ולא הסברא המבוארת בסוגיין:

דהנה לפמשנ"ת מובן, דהסברא הממעטת מי "שאינו בתורת" משליחות, הוה מחמת זה שא"א לו לפעול המעשה שבשבילו נשלח, משא"כ המיעוט מקרא על מי שאינו בתורת (המונח בהמיעוט של נכרי כנ"ל), ממעטו מלהיעשות שליח של המשלח בכלל;

והרי בהסוגיא בב"מ לא בעינן שהשליח יעשה איזה מעשה בכלל! דהרי המדובר הוא דבאם נחשב כשלוחו של המשאיל, הרי בזה גופא שנשאל יחד עם הפרה של המשלח נחשב שמשלחו נשאל עם הפרה, ונמצא דכל מה שצריכים הוא, שייחשב שלוחו, ואז בלי שהוא יעשה או יפעל איזה מעשה הרי נתקיים הענין של שאלה בבעלים.

ומובן א"כ שהחסרון (הרגיל) שנלמד מסברא של מי "שאינו בתורת" אינו שייך שם כלל, היות ולא בעינן לשום מעשה של השליח, שנאמר שלא הי' יכול לפעול המעשה. ורק החסרון הנלמד מהפסוק ד"גם אתם" - שהוא חסרון בעצם יכלתו להיעשות שליח כנ"ל באורך - זה שייך גם אז, דהואיל ואינו יכול להיעשות שליח (כדין נכרי), נמצא דאכן ע"י שאלתו אין כאן שאלה בבעלים, ודו"ק.

ז. להוציא אחרים ידי חובתן

והנה הבאתי מש"כ האחרונים דהסברא שנתמעט מי "שאינו בתורת" משליחות, הוה מחמת זה שאין בכחו לעשות אותה פעולה שנשלח לעשות.

ונראה לומר דזה הוה אותו הגדר של הדין במתניתין (ר"ה כט, א. ובגמ' ברכות כ, ב) ד"כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן".

ובפרט ע"פ דברי אדה"ז הידועים (סי' ריג ס"ג) דהא דהמברך מוציא הרבים י"ח הוה מדין "שליח", ונמצא א"כ שהדין שמי שאינו מחוייב כו' אינו יכול להוציא אחרים, הוא ממש אותו דין בסוגיין - דכשאינו בתורת אותו דבר לא מהני דין שליחות.

ויתירה מזה מצינו בב"י (או"ח סי"ד בא"ד) "ומיהו מצאתי שמהר"ם הי' מקפיד מלהניח לנשים לעשות [ציצית], לפי שמי שפטור מן הדבר אינו פוטר אחרים וכו'". ובמס' סופרים פ"א הי"ג (לענין כתיבת ס"ת ע"י עבד שוטה וקטן וכו'), "זה הכלל כל שאינו מוציא רבים י"ח אינו רשאי לכתוב" (ועיי"ש כמה גרסאות בזה, ותוכן כולם שווים).

והיינו, דלשיטות אלו הרי מי שאינו מחוייב באיזה דבר אין לו אפי' הכח לעשות החפץ שבו תיעשה המצוה, כמו הציצית או הס"ת (ויעויין בגיטין מה, ב, ובתוד"ה "כל שישנו" שם, ובחכ"ש על השו"ע או"ח סי' יד ס"א, ובב"י שם, דנ"ל דפליגי הראשונים בביאור הלימוד ד"מי שאינו בקשירה אינו בכתיבה". והארכתי בזה במק"א, ואכ"מ).

ח.

ודאתינן להכא יש להוסיף עוד נקודה יפה; דהנה בב"י (שם) - אחר שמביא השיטה דנשים אינן יכולות להטיל ציצית - מביא מהמרדכי, וז"ל: "ואור"י דליתא, מדממעטינן דוקא כותים, אלמא דנשים כשרות לעשות ציצית, דבני ישראל מיקרו, אי לאו דה"ל מ"ע שהזמ"ג. אלא דוקא גבי תפילין דגלי קרא. וכן מנהג שהנשים עושות ציצית".

והנה זש"כ "דבני ישראל מיקרו" פירושו, דבגמרא (מנחות מב) דרשינן מהא דכתוב בפ' ציצית דבר אל בנ"י, דנכרי שהטיל ציצית פסולה, ומזה למד המרדכי דדוקא כותים נתמעטו משא"כ נשים דה"ה בכלל בנ"י. אמנם זש"כ "אי לאו דה"ל מ"ע שהזמ"ג" לכאורה תמוה: דממ"נ, דאם בעינן שתהי' מחוייבת בדבר, אז הרי במ"ע שהזמ"ג ה"ה פטורה, ומה מועיל זה שהיא בכלל בנ"י. ואם לא בעינן לזה, מה מוסיף בזה ד"אי לאו וכו'" (ובפרט דמיד לאח"ז כ' דדוקא גבי תפילין דגלי קרא (צריכים שדוקא המחוייב בדבר יכתוב אותם), ונמצא דאין זה שייך לציצית, וא"כ מה מוסיף בזה דהן בכלל בנ"י אי לאו וכו')?

ונראה לומר דהר"י במרדכי אינו חולק על היסוד דגם בשאר מצוות צריכים שדוקא מחוייב בדבר יעשה החפץ שבו מקיימים המצוה, אלא דסב"ל דאשה במ"ע שהזמ"ג אינה נקראת "פטורה מדבר" לגבי ענין זה.

והביאור בזה: בלקוטי שיחות חל"א (יתרו א') מביא כ"ק רבינו ב' אופנים בהגדרת הא דנשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג: "דמלכתחילה לא ניתנו להן ענינים אלה, היינו שאינן מצוות עליהן כלל", או ש"שייכות הנה לכל התורה כולה, והפטור הוא רק בענין קיומן במעשה, אבל נתינת התורה ומצותיה הרי כל התורה ומצותיה (גם מ"ע שהז"ג) ניתנו גם לנשים. וזה שאינן חייבות בעשייתן אינו ממעט כלל בהנתינה והקבלה" (ועיין ג"כ לקו"ש חל"ה תולדות ב', דמשמע דרבינו נקט כאופן השני).

ולפי זה י"ל, דהא דנפטרו, הוא רק מהחיוב בקיום המצות, משא"כ בכל שאר פרטי המצוה ה"ה שייכות לזה כמו אנשים, וכמו קודם שנפטרו מהחיוב. וא"כ י"ל דלגבי עשיית החפץ שבו מקיימים המצוה [דבזה אין חיוב גם באנשים, דנאמר דנשים נפטרו] ה"ה שייכות לזה כמו אנשים, ואינן בכלל "פטורים מהמצוה" לענין זה.

ולסברא זו יומתקו מאוד דברי המרדכי הנ"ל "דנשים ה"ה בכלל בנ"י אי לאו דהו"ל מ"ע שהזמ"ג", דכוונתו הוא, דהן בכלל בנ"י, וכל התורה שייכת אליהן, אלא דהוה מ"ע שהזמ"ג שזה פוטרן מהחיוב בקיום המצוה, אבל אינו לוקח מהן שאר פרטי המצוות, דהא בכלל בנ"י הנה, וגם הן שייכות לזה כנ"ל (וע"ז ממשיך "אלא דוקא גבי תפילין וכו'" - דאע"פ דהוה ג"כ מ"ע שהזמ"ג, וא"כ לכאו' לפי סברא הנ"ל נשים שייכות בכתיבת התפילין - מ"מ שם גלי קרא, דמי שאינו בקשירה בפועל ג"כ אינו בכתיבה).