גרסי' בגמ' [גיטין ח ב] "ת"ר עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויין לך עצמו קנה נכסים לא קנה". ויעויין ברש"י ד"ה עבד שהביא שכתב וז"ל: "ממדינת הים, וצריך לומר בפני נכתב כאשה המביאה גיטה דאמרינן במתני' (ט, א) אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ומביא", עכ"ל.

ומבואר מדברי רש"י דמיירי בגוונא דמוקי לה לקמן דמשוי ליה שליח הולכה עד דמטי לקמי' ב"ד, ובתר הכי משוי ב"ד או הוא עצמו שליח הולכה להתגרש בו, דאל"כ מכי מטי גט לידה איגרשה לה והכי נמי הוא בעבד.

והנה בספר טיב גיטין מקשה שלפ"ז קשיא לר"א דאמר לקמן [כג ב] דעבד לא מצי משוי שליח כיון דאינו ישראל, והתורה אמרה "גם אתם", מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי עבד א"כ ה"ה דאינו נעשה כשליח וא"כ איך נעשה שליח להולכה על גט עצמו כיון דאינו בתורת שליחות.

והנה טיב גיטין הנ"ל מפלפל בזה והוא מסיק ע"פ מה שכתב הפני יהושע לקמן [כג א] דמה דממעטינן עובד כוכבים "מגם אתם" דכתוב בתרומה וא"כ גירושין מתרומה לא ילפינן, דאיכא למיפרך מה לתרומה שכן קודש אבל גירושין שכן חול, וא"כ בגיטין דכתוב שליחות בגופא לא איצטריך למילף מתרומה, לפ"ז בגירושין גופי' היכא דלא שייך האי טעמא דלאו בר כריתות י"ל דנעשה שליח אף אם אינו בן ברית, ועפ"ז י"ל בנדו"ד מאחר דשחרור העבד ילפינן לי' מ"לה לה" מאשה י"ל דמיעוטא דבן ברית לא שייכא וא"צ דומיא דאתם, וה"ה עבד לר"א דאימעוט "גם אתם" מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל, אז לענין כיון דאיתא בתורת גט שחרור שפיר מצי למהוי שליח ועיי"ש בארוכה.

והנראה לומר בזה באו"א ובהקדים: דהנה ידוע מה שהקשו המפרשים (עיין מקנה קידושין בק"א אה"ע סימן לה סעיף ה', ועוד) דהנה אחז"ל (קידושין פב, א, יומא כח, ב) "דאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עד שלא נתנה" וא"כ היאך שלח אברהם אבינו את עבדו אליעזר להשיא את רבקה ליצחק ולקדשה בשבילו, והלא אין שליחות לעבד בגיטין וקידושין?

וע"ז תירצו דכל הנ"ל נאמר רק בעבד השייך לאדם אחר דאז אמרינן דאין יכול להיות שליח מכיון דאינו בתורת גיטין וקידושין (רמב"ם הל' אישות פ"ג ה' יז) משא"כ בעבדו אמרינן "דיד עבד כיד רבו" ולכן שפיר יכול אליעזר לקדש אותה בשביל יצחק אע"ג דהוה עבד, ועפ"ז י"ל בפשטות גם בסוגייתנו דאיירי בעבדו, שחל בזה הגדר "דיד עבד כיד רבו",ולכן שפיר אפשר לו להביא את גטו,(ויל"ע בדבריהם הנ"ל אי הך גדר "דיד עבד כיד רבו" אתא מכח שליחות וכו' ודו"ק).

אבל כד דייקת שפיר נראה דאי אפשר לומר כנ"ל. דהנה הראב"ד (ב"מ צו ב הובא בשיטה מקובצת) השיג על הרי"ף דכתב מדקאמר ליה "יד עבד כיד רבו דמיא" מכלל דשליח אחר לא הוי בבעלים, וכרבי יאשיה דאמר לא אמרינן שלוחו כמותו ש"מ דהלכה כמותו לענין נדרים, וע"ז אומר הראב"ד ואני אומר אין ראיה זו כלום דרבא אפי' לר' יונתן פשט ליה, דאע"ג דאיכא למימר הואיל וליתיה בכל המצוות כישראל לא ליהוי כמותו ולענין נדרים לא להוי כמותו, אפ"ה לענין ממונא "יד עבד כיד רבו דמיא". . .

ומבואר להדיא מדברי הראב"ד דהא ד"יד עבד כיד רבו דמי" שייכא רק לענין ממונא דלענין זכות וחוב שבממון הוה ידו כידו, אבל לענין איסורא לא הוה ידו כידו ושליחות ממש בעינן.

ויש להוכיח דרש"י ס"ל כהראב"ד דדוקא לענין ממונא אמרינן דהוה כגופו, דהנה, רש"י ותוס' והרא"ש בספ"ב דגיטין ס"ל דעבד פסול להיות שליח הולכה בגט (והובא זה להלכה באבע"ה סימן קמא סל"א) ומשמע ודאי דפסול אף להוליך גט לאשת רבו מיד רבו, מדלא חלקו בדבר, דאף דיד עבד כיד רבו מ"מ לא מהני זה בגט, דלענין איסורא לא שייך כלל הא דידו כידו רק לענין ממונא, (ויש להוכיח ג"כ זה ממה שהקשו בתוס' גיטין כג ב ד"ה אין העבד, דמקשה דלתני במתני' עבד וכ"ש נכרי .. ע"ש. ואם איתא דלאשת רבו יכול להוליך גט מיד רבו א"כ הוה מצי למימר דמש"ה לא קתני במתני' עבד משום דלא פסיקא ליה).

וא"כ מעתה תו ליכא למימר כמבואר לעיל דאתא לי' מכח "יד עבד כיד רבו", דהרי בסוגיין איירי בעבד המשחרר א"ע דאיכא בזה דין איסור וא"כ לשיטת הראב"ד [ולשיטת רש"י כנ"ל בדברינו] תו ליתא האי גדר ד"יד עבד כיד רבו", והדרא קשיא לדוכתא.

אכן לאחר העיון י"ל בזה בפשטות, דהנה ידוע דבעבד ב' ענינים (גדרים) א) גדר "ממון" שהוא קנין כספו של האדון. ב) גדר "איסור" שחייב במצוות כאשה ושאר הדינים השייכים לעבד, וכן כשהעבד משתחרר ישנם ב' הענינים א) ענין ממון שקונה את עצמו, ואינו משועבד יותר לאדונו. ב) ענין "איסור" שנעשה בן ישראל גמור ומחויב בכל המצוות ומותר בבת ישראל וכו'.

אמנם ידועה החקירה איך נפעל השחרור א) האם השחרור נפעל בעיקר בגדר הממון שבו והאיסור מסתעף מהממון שבו ב) או להיפך דהשחרור נפעל בעיקר בגדר האיסור שבו מתחיל מאיסר והממון מסתעף מהאיסור וכו' וכבר שקו"ט בזה כו"כ

והנה בחידושים המיוחסים להריטב"א בסוגיין משמע כאופן הא' הנ"ל, שכתב וז"ל: "והא דאמרינן דעצמו קנה, כלומר משוחרר הוא לגמרי דיש בלשון הזה לשון שחרור, שהרי אמר לו עצמך ונכסיי קנויין לך בשטר זה, ובשטר כל שזוכה לעצמו לענין מעשה ידיו משוחרר הוא לגמרי, ואפילו לישא בת חורין..", .

ועיין גם בתפארת יעקב שמבאר בשיטת רש"י באו"א קצת. דכותב דעבד לגבי עצמו כממון דמי דמפקיעין אותו מיד רבו, הלכך דוקא היכי דאומר בפני נכתב מהני מתקנת חכמים אבל היכי שאינו אומר בפ"נ כלל צריך קיום וטענינן מזויף שלא בפניו אפי' לגבי עצמו, ולא דמי לאשה דלגבי גט לא טענינן מזוייף בא"י .. דעבד שאני דכממון דמי וטענינן מזוייף שלא בפניו. הרי מבואר מדבריו דכל הדין של העבד הוה דין ממון. ועפ"ז תו אפשר לומר כנ"ל בעבד שהביא את גיטו דאתא לי' מכח "יד עבד כיד רבו". ותו לא תקשי משיטת הראב"ד דהוא רק לענין ממונא משא"כ באיסורין, לפי הנ"ל נמצא דעיקר גדרן של עבד הוא דין ממון. ומתורץ שפיר קושיית הטיב גיטין, וכמו שנת' בדברינו היסוד לכל זה.

ויל"ע עוד בכהנ"ל ועוד חזון למועד.