הטור בהלכות שבת סי' רנג סעיף א' כתב לגבי כירה שאם מצטמק ויפה לו אסור לשהות אלא אם כן גרף או קטם, ומביא הב"י על אתר את דעת הירושלמי והר"ן שהקטימה לא צריכה להיות ממש וכן משמע דברי הרמב"ם דהיינו שגם הרמב"ם סובר שלא צריך קטימה ממש.

וממשיך הטור ואם נתן בה חתיכה חו"ה (בכירה כשאינה גרופה וקטומה) מותר כאילו היתה כולה חו"ה שהרי הסיח דעתו ממנה בשביל החתיכה החו"ה שאינה יכולה להתבשל עד למחר.

ומביא הב"י שם שמדברי הרמב"ם והפוסקים משמע דוקא אבר חי משום דמסיח דעתו, אבל הרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל "וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו בשר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר להשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיח דעתו" ומסביר הב"י דנראה מדבריו שאפילו נתן בה דבר שאפשר לו להתבשל מבעוד יום כמו ירק וכיוצא בו שרי, משום דכיון שעשה מעשה המוכיח שמסיח דעתו ממנה מידכר ולא אתי לחתויי דומיא דשרי לשהות ע"ג כירה קטומה וסגי ליה בקטמה כל דהו משום דכיון דעבד בה היכרא מודכר ליה ולא אתי לחתויי. ע"כ.

ומשמע שהחילוק בין שאר הפוסקים לבין פיה"מ להרמב"ם הוא, שהם סוברים שצריך היסח הדעת ממש וזה דוקא כשהדבר לא יכול להתבשל עד למחר אבל בשר או ירק שיכול להתבשל אין זה ממש היסח הדעת והכירא לבד אינו מספיק אבל הפיה"מ סבר שמספיק היכר ולכן מועיל אפי' בשר או ירק. (ויש לעיין האם אותם דעות דסב"ל דוקא אבר חי ולא בשר או ירק סוברים לגבי קטימה שגם כן צריך קטימה ממש משום שלא מספיק היכר ואם לא יקטום ממש לא יסיח דעתו ואסור לשהות ע"ג כירה כזאת, או שישנו חילוק בין קטימה לבין בשר או ירק).

והנה לגבי תנור כותב הטור - אפי' אם הוסק בקש או בגבבא אסור אפי' לסמוך לו אפי' אם הוא גרוף וקטום, ומביא הב"י על אתר את הרמב"ם בפרק ג' וז"ל "...ולמה אסרו לשהות בתנור אף על פי שגרוף מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש ועצמה ואי אפשר לגרוף כל האש עד שלא תשאר ניצוץ אחד מפני שהבלו חם שמא יחתה כדי לבער הניצוצות הנשארות בתנור" עכ"ל. וכן מביא הפרישה על אתר את דעת הרמב"ם.

ויש להקשות דלכאו' עדיין לא מוסבר הטעם דקטימה בתנור מדוע אסור, דלכאורה לפי הרמב"ם הנ"ל לגבי בשר או ירק שסובר שמועיל משום היכרא, לכן כמו שסובר בקטימה כל שהוא שמספיק משום היכרא (כמו שמסביר הב"י) מדוע בתנור לא יועיל ההיכר הזה של קטימה, והרי כשאדם יביא לחתות ויראה שקטם את התנור - ממילא לא יבוא לחתות (דבשלמא בגריף, היות שנשאר קצת אש לא מסיח דעתו וכשיבוא לתנור מיד יחתה כי יראה קצת אש אבל בקטום שכל הסיבה היא משום היכרא) ולפי אותם דעות דסב"ל שצריך קטימה ממש - מובן משום שלא מספיק היכרא כ"א צריך היסח הדעת ממש. וגם לפי הרמב"ם אולי לא קשה משום שאולי הסברא של קוטם כל שהוא זה לא מצד היכרא כ"א מצד היסח הדעת, ואפי' בתנור אין היסח דעת ודוקא לפי הב"י שמסביר שהטעם של קוטם כל שהוא הוא מצד היכרא קשה כנ"ל בתנור. וכן קשה על פיה"מ.

ואולי יש לומר שבתנור אין מושג של היכרא משום שהיות שיש שם אש כ"כ חזקה אפי' אם יקטום לא יעזור כ"כ הקטימה ולכן לא יהא היכר ועדיין צריך עיון.

(כל הנ"ל הוא כך להשי' של "לשהות תנן" אבל לשיטה של "להחזיר תנן" לשהות מותר אפי' בתנור ואכמ"ל).