בתרוה"ד סי' קפ"ג הק' אמאי מהני טעימה לקדירה של בשר שבישל בה חלב הא החלב שנכנס לתוך הקדירה נעשה נבילה ופלט, א"כ ניבעי שישים נגד כל הקדירה, וע"ש שמחלק בין בלוע בקדירה דמקושר הוא החלב שבתוך הקדירה להבלוע שבדופני הקדירה ואינו נעשה נבילה משא"כ בנבלע במאכל דאינו מקושר ונעשה נבילה.

ובכרתי ופלתי סי' צד סק"ח הק' ע"ז דאם יש בצל ג' זיתים שבלעו רק כזית בשר ונפלו לחלב יהי' צריך ג' פעמים שישים, דג' זיתים חלב שנכנס לתוך הבצלים נעשה נבילה, דהא באוכל אינו מקושר וחוזרין ונפלטין ויהי' צריך ג' פעמים שישים, ובסי' צד ס"ו מבו' דאי"צ רק פעם אחת שישים.

ומבאר שם בכו"פ באו"א - דאין החילוק בין בלוע בקדרה לבלוע במאכל, אלא החילוק הוא אם הוא רק בליעת בשר או בשר עצמו, דבבלוע אמרי' שלא נ"נ דמאי חזית דמתחבר עם איסור הנבלע דלמא מתחבר עם החלב שבקדרה ולא נ"נ כי יש ששים, אך אם החלב נבלע בבשר עצמו (ולא בדבר הנבלע מבשר) אזי אמרי' שבוודאי יתחבר עם בשר גופו, עי"ש.

וילה"ע שהכו"פ עצמו בסי' צב סק"ב כתב לחלק בענין זה עצמו, בין בלוע בכלי לבלוע במאכל, דכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, דהחלב הנבלע בתוכה נ"נ ואוסר כל החלב משום שנבלע באוכל ולכן אינו מקושר עם רוטב שבקדרה, אבל בלוע בכלי וודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו, הרי שכתב בזה בתרוה"ד הנ"ל דבשנבלע בכלי לא נתאחד עם סוף הכלי (כי כן הוא תכונת הכלי), ועדיין מקושר הוא עם מה שבקדירה, משא"כ כשנבלע במאכל דאינו מקושר ונ"נ, ואין החילוק בין בשר הבלוע (טעם בשר) לבשר עצמו - כמש"כ בסי' צד שם, וצ"ב.