בגמ' קידושין מג, א: "טביחה ומכירה מאי היא אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה על ידי אחר". ופרש"י: "מה מכירה אינה מתקיימת אלא ע"י אחר, הגנב מוכר והלוקח לוקח, אף טביחה אפי' טבחה שליח נתחייב הגנב בתשלומי ד' וה'". והקשה בשיטה לנ"ל, מאי ראי' איכא ממכירה לדין שליחות, הרי במכירה מה דהוא ע"י אחר הוא משום דכ"ה המציאות דמכירה שמוכרו ללוקח, ולא שייך זה בטביחה כלל?

וראיתי מי שכתב דכיון שצריכים לקיים ההיקש דטביחה למכירה ש"חייב ע"י אחר", א"כ מוכרחים לפרש שחייב גם בטביחה ע"י שליח, כי בטביחה אין מקרה של "ע"י אחר" אם לא ע"י שליחות, ושפיר ילפינן דין שליחות אף דליתי' במציאות דמכירה. ודוחק הוא.

ואולי י"ל בזה, דבאמת אין יסוד ההיקש לדין שליחות, אלא ילפינן דהציור דטביחה דומה למכירה, דכמו דבמכירה א"א להתקיים אלא במוכר ולוקח (וכל' רש"י "אינה מתקיימת אלא ע"י אחר"), כמו"כ הציור דטביחה בקרא הוא גם כשהטביחה היא ע"י אחר, היינו שנעשה ע"י ב' אנשים - משלח ושליח.

אבל לכאורה, הרי בטביחה ע"י שליח אין הטביחה נעשית אלא ע"י שליח בלבד, ואינו דומה למכירה שנעשה ע"י מוכר ולוקח? וי"ל, דהנה ידוע שי"ל ג' אופנים בגדר שליחות, ובקיצור: התייחסות השליח למשלח האם הוא מצד הפועל, הפעולה או הנפעל. והנה א"נ כאופן הב' דרק הפעולה מתייחסת למשלח, דעשיית השליח היא כמו עשיית המשלח, אבל עושה המעשה הוא השליח ואינו מתייחס למשלח, הנה נמצא דבטביחה ע"י שליח הרי הוא נעשה ע"י ב' אנשים: עושה מעשה הטביחה הוא השליח, ומעשה הטביחה עצמה הוא המעשה דהמשלח. ושפיר מקשינן דכמו דבמכירה המציאות דמכירה היא ע"י ב' אנשים - מוכר ולוקח, כן בטביחה אסור ג"כ בציור שהוא ע"י ב' אנשים - משלח ושליח.

(ועפ"ז י"ל דשאר הדרשות בהגמ' לדין זה, הלימוד מ"או" והלימוד מ"תחת" אינם מחולקים רק במקור דין שליחות כאן אלא גם בגדר השליחות. דאי ילפינן מ"או" אפ"ל דילפינן רק דמתייחסת התוצאה (הטביחה בבהמה) להמשלח, דמלבד זאת שאין שום הכרח לומר דגדר השליחות הכא הוא יותר מזה, הרי הרבה אחרונים ס"ל דלא בעינן הכא שליחות כלל (עי' מהרי"ט כאן, ובקצוה"ח סי' רצב סק"ב). וא"נ דילפינן מ"תחת", עי' ברש"י שכ' דילפינן דהשליח הוא "תחתיו" דהמשלח, וי"ל דהיינו גם בנוגע לעושה מעשה הטביחה שגוף השליח הוא כגוף המשלח).