מקור התוארים "סיני" ו"עוקר הרים" הוא בגמ' סוף הוריות יד, א. "אמר ר"י פליגי בה רשב"ג ורבנן ח"א סיני עדיף [מי ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני – רש"י] וח"א עוקר הרים עדיף [דחריף ומפולפל בתורה אע"פ שאין משנה וברייתא סדורין לו כ"כ – רש"י], רב יוסף סיני רבה עוקר הרים, שלחו לתמן איזה מהם קודם שלחו להו סיני עדיף כו' אביי ורבא ורבי זירא ורבה בר מתנה הווי יתבי והוו צריכי רישא אמרי כל דאמר מלתא ולא מפריך ליהוי רישא, דכולהו מיפריך דאביי לא מיפריך חזיי' רבה [רבא] לאביי דגבה רישא א"ל נחמני פתח ואימא, איבעיא להו רבי זירא ורבה בר מתנה הי מינייהו עדיף רבי זירא חריף ומקשה ורבה בר מתנה מתין ומסיק מאי תיקו".

והנה מצינו דיעות חלוקות בנוגע לאביי ורבא, איזה מהם הוא בבחי' "סיני" ואיזה מהם הוא בבחי' "עוקר הרים", ולהלן נביא דברי האחרונים בזה ומה שיש להעיר ע"ז בעה"י.

דהנה בכ"מ בש"ס מובא מאמר אביי "הריני כבן עזאי בשוק טבריא": א) קידושין כ, א. ב) סוטה מה, א. ג) ערכין ל, ב. אמנם בעירובין כט, א. מובא מאמר זה בשם רבא.

והנה בפרש"י לקידושין שם פירש "אמר אביי כו' כי הוה בדיחא דעתי' הוה רגיל למימר הכי הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי שהי' דר בטבריא שהי' חריף ודרשן כו'", ועד"ז פרש"י בסוטה שם "... בעומק ובחריפות כבן עזאי שהי' חריף ודורש כו'".

אמנם בערכין שם פרש"י "...שאני דרשן ובקי כבן עזאי".

ובעירובין שם פרש"י "הריני כבן עזאי כו' יומא בדיחא הוה לי' לרבא . . והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שיאלני כבן עזאי שהי' דורש בשוקי טבריא ולא הי' בימיו עוקר הרים כמותו כו'".

ובס' 'באר שבע'1 כתב דמסוגיא דסוף הוריות שם משמע דאביי הוה "סיני" ובקי ורבא הוה "עוקר הרים" וחריף, ולכך מימנוהו לאביי ברישא ד"סיני" עדיף, ועפ"ז רצה לבאר ולדייק בפרש"י, דגבי רבא בעירובין שם פירש "בחריפות", אכן גבי אביי בערכין שם פירש "ובקי"2, והיינו משום "דעל כל אחד ואחד פירש כפי מעלתו".

אמנם כבר הקשה עליו בשו"ת חוט השני סימן כ"א3 דאישתמיט מיני' ב' גמרות ערוכות הנ"ל בקדושין שם ובסוטה שם גביי אביי דפרש"י "שהי' חריף" "ובחריפות" (וכמ"ש בעירובין שם גבי רבא). וא"כ א"א לפרש כמ"ש ה'באר שבע'.

עוד הקשה עליו במצפ"מ שם "דא"כ דאביי הוה גדול מרבא בבקיאות אמאי קי"ל בכולא תלמודא הילכתא כוותי' דרבא נגד אביי לבד מיע"ל קג"ם הא סיני עדיף" עיי"ש.

והנה ב'שער יוסף' להוריות שם4 הביא ב' דעיות אם אביי הי' בבחי' "סיני" או "עוקר הרים" ויל"ע שם.

ויעויין במבוא להס' 'מפענח צפונות' (להגאון הרוגצ'ובי ז"ל) מאת הרב מ. כשר 'דרך לימודו'. שנוטה כהדיעה דאביי הי' בבחי' "עוקר הרים", דכן משמע מסוטה שם5, וכן מבואר (לדבריו) בהוריות שם, ואזיל לשיטתי' בגיטין ו, ב. שהשיב לר"י שיתכן להיות גברא רבה אם הוא בעל סברא אפי' לא ידע ברייתא מסויימת [ור"י לשיטתי' שהי' בבחי' "סיני" כמבואר בהוריות שם]. וכן משמע גם מסגנון הגמ' ביומא לג, א. "אמר אביי גמרא גמירנא סברא לא ידענא" מכאן שאביי בתור עוקר הרים מדגיש חשיבות ה"סברא", ואביי תלמידו דרבה הוה, ולפי המבואר בהוריות שם הי' רבה בבחי' "עוקר הרים",

אכן רבא הי' בבחי' "סיני", דרבא תלמידו דרב יוסף הוה, ולפי המבואר בהוריות שם הי' רב יוסף בבחי' "סיני", ולהעיר גם מהא דאמר רבא בע"ז יט, א. "לעולם ליגריס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, ובב"ב כא, א. "ואמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד גריס ולא דייק [לומד הרבה ולא דייק בלימוד – רש"י] וחד דייק ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דייק", ולכן הלכה כרבא ה"סיני" 5* נגד אביי החריף6, וע"ד מש"כ התוס' בעירובין מ, א. ד"ה מדעתה דהלכה כרב ששת נגד רב חסדא דסיני עדיף7.

אמנם לאידך גיסא מצינו בכ"מ דאביי הי' בקי ("סיני") וכהך דערכין שם8, ועד"ז מצינו בכ"מ דרבא הי' חריף ("עוקר הרים") וכהך דעירובין שם9, ועיי"ש שמאריך בכ"ז, ומציין לכו"כ מארז"ל בגמ' ומדברי הראשונים בענין זה.

ולכן מסיק ומוכיח שהיו הרבה סוגים בדרכי הלימוד של חריפות ובקיאות: א) בקיאות גרידא. ב) חריפות גרידא, ג) בקיאות וחריפות ביחד אלא שההצטיינות היא בבקיאות, ד) בקיאות וחריפות ביחד אלא שההצטיינות היא בחריפות, ה) בקיאות וחריפות במדה שוה, ועוד.

ומבאר דאביי הי' מסוג הרביעי שהצטיין בחריפות10, ורבא הי' מסוג השלישי שהצטיין בבקיאות. עיי"ש בארוכה.

ואם נקטינן כהדיעה דאביי הי' בבחי' "עוקר הרים" ורבא הי' בבחי' "סיני" וכמוש"נ, יתכן לומר דאזלי לשיטתייהו בזה במס' סוטה בכ"מ.

דהנה יעויין בסוטה ז, ב. מהא דתנן לעיל מהא דתנן לעיל במתני' "אם אמרה טעמה מני שוברת כתובתה ויוצאת" קאמר בגמ' ד"שמעת מינה כותבין שובר, אמר אביי תני מקרעת, א"ל רבא והא שוברת קתני, אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן".

ועד"ז נחלקו שם ח, ב. מהא דתנן לעיל במתני' "וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדי' ושפחותי' ס"ו וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר כו'" והקשו בגמ' "הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא, אמר אביי תרגמה [פרש לרישא דקתני כל הרוצה] אנשים, א"ל רבא והא כל הרוצה לראות בה רואה קתני, אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר וכו'".

ועד"ז נחלקו שם יא, א. מהא דתנן לעיל במתני' "וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר כו' לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר כו'" והקשו בגמ' "מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי, אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן, א"ל רבא הא וכן לענין הטובה קתני, אלא אמר רבא הכי קתני וכן לענין הטובה דבאותה מדה, ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות".

והמתבאר מכל הנ"ל דנחלקו אביי ורבא בדרך לימוד ופירוש המשניות, דרבא מפרש את תיבות ולשון המשנה כדכתני בדיוק, אכל לאביי לא איכפת לי' [מחמת איזו קושיא וכו'] לשנות את תיבות ולשון המשנה [כהא דדף ז, ב. ודף יא, א] או לפרש ולתרגם את תיבות ולשון המשנה שלא בדיוק כ"כ [כהא דדף ח, ב].

ויש להוסיף ממה שמצינו עוד עד"ז בשיטת רבא, והוא בסוטה ד, ב. מהא דדרש רב עירא "כל האוכל לחם בלא נט"י כאילו בא על אשה זונה שנאמר "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" (משלי ו, כו), אמר רבא האי 'בעד אשה זונה עד ככר לחם' 'בעד ככר לחם עד אשה זונה' מיבעי לי', אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם".

ועד"ז מצינו להלן שם בגמ' אמר ר"ח בר אבא אר"י כל אדם שיש לו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש שנאמר "ואשת איש נפש יקרה תצוד" (שם), אמר רבא האי 'נפש יקרה' 'נפש גבוהה' מיבעי לי' ועוד 'היא תצוד' מיבעי לי'. אלא אמר רבא כל הבא על א"א אפילו למד תורה דכתיב בה "יקרה היא מפנינים" (שם ג, טו) כו' היא תצודנו לדינה של גיהנם".

וחזינן דרבא מפרש התיבות שבפסוק בדיוק, וכהני ב' דרשות דלעיל, וי"ל דאזיל בזה לשיטתי' לפרש את תיבות ולשון המשנה כדקתני בדיוק וכנ"ל, ועד"ז י"ל דס"ל בפיורש הכתובים לפרש את תיבות הפסוק בדיוק.

ואולי יתכן לקשר פלוגתא הנ"ל דאביי ורבא בדרך לימוד ופירוש המשניות [ועד"ז יסוד שיטת רבא בדרך לימוד הכתובים] עם דעתם ודרך למודם בכלל, ע"פ מה שהבאנו לעיל דדרך לימודו של אביי הי' בבחי' "עוקר הרים" וחריפות, ודרך לימוד לש רבא הי' בבחי' "סיני" ובקיאות.

דהנה יעויין בלקו"ש חט"ז ע' 2 ואילך שנתבאר בארוכה יסוד וטעם פלוגתתם דבר ושמואל בכ"מ בדרך לימוד הכתובים, דרב מפרש התיבות בדיוק, הגם אם לפ"ז יש לדחוק בתוכן הענין והמשך הכתובים, אכן שמאול מפרש את תוכן העינן והמשך הכתובים, הגם אם לפ"ז יש לדחוק בפירוש התיבות עיי"ש. וראה בהערה 14 שם דעד"ז יש לפרש כו"כ פלוגתות דרב ושמואל "גם בפלוגתא ממש וגם אלו שאינם רק בפירוש הכתובים".

ויעויין בהערה 12 שכתב לקשר את יסוד וטעם פלוגתתם הנ"ל עם דעתם ודרך למודם בכלל, שיטת לימוד רב היא בבחי' "סיני", והיינו שגדולתו בתורה היא בבקיאות אף שאינו עומק כ"כ על עמקי טעמי ההלכות ופלפולן, ולכן לשיטתו פירוש התיבות בדיוק מכריע, אכן שיטת לימוד שמולא היא בבחי' "עוקר הרים", והיינו שגדולתו בתורה היא בחריפות אף שאינו בקי כ"כ ב"סיני", ולכן לשיטתי' תוכן הענין מכריע, עיי"ש.

ועד"ז י"ל ולקשר יסוד פלוגתתם דאביי ורבא הנ"ל בדרך לימוד המשניות וכו' עם דרך למודם בכלל: שיטת לימוד אביי היא בבחי' "עוקר הרים" וחריפות, ולכן לשיטתו תוכן הענין מכריע, הגם אם לפ"ז יש לדחוק בפירוש התיבוק או לשנות התיבות ולשון המשנה, וע"ד שיטת שמואל הנ"ל11.

אכן שיטת לימוד רבא היא בבחי' "סיני" ובקיאות, ולכן לשיטתו פירוש התיבות [שבכתובים ובמשניות] בדיוק מכריע, וע"ד שיטת רב הנ"ל12.