בגליון העבר הבאתי שאלות התוס' (ד"ה אילמלי, כתובות ל"ג רע"ב) אהא דאיתא בגמ' ש"אילמלי נגדוה לחנני' מישאל ועזרי' פלחו לצלמא" ששואל: א) מנא לן. ב) שפסוק בכל נפשך מיירי אפי' ביסורין קשין שצריכים למסור נפש (ומביא ראי' מר"ע) ומתרץ שהצלם לא הי' ע"ז ממש ורק הי' עשוי לכבוד המלך. ושאלנו שזה מתרץ רק איך אין חיוב מס"נ (שאלה השני') אבל עדיין א"מ מאיפה הוודאות שהיו משתחוים, הלא כשם שמסרו עצמם למיתה מפני קידוש השם (אף שלא היו מחוייבים) אפשר הדבר שהיו מוסרים א"ע אפי' למכות?

ובהקדים, שיש שיטות אחרות בדברי הגמ' "פלחו לצלמא" שאינו לשון ודאות.

דהנה כ' הרשב"א: "אלמלי נגדוהו כו' רש"י פירשה בתמי'1, כלומר דילמא ח"ו אפילו הלקום מי פלחו לצלמא ויש מי שפירש בניחותא, ודרך גוזמא קאמר2. ואח"כ ממשיך לפרש (כתוס') שלא היתה ע"ז ממש, וכ"כ הרא"ה "איכא דאמרי דגוזמא קאמר, כלומר אי נגדוהו לא מצו למיקם בהימנותייהו, וליתא, דא"כ למה לי' לרב למימר הכי3, ור"ת ז"ל פי' דהיינו טעמא משום דהצלם שהקים נבוכדנצר לאו ע"ג גמורה היא..."

והנה, המעלה בלמוד שהצלם הי' ע"ז ממש מובנת, שהגמ' אומר "פלחו" שפי' שעבדו (וכמו שמסיים התוס' גופא, שמלשון זה "משמע" שהי' ע"ז). ולאידך הקושי על פירוש הגמ' באופן של "בתמי'" או דרך גוזמא ~ ש"למה לי' לרב למימר הכי" מתורץ רק אם נאמר שלשון הגמ' הוא בוודאות, ואם הוא בספק עדיין יש מקום לקושי הנ"ל4.

ובזה יובן עוד יותר ההכרח לפרש מה הוודאות בדברי הגמ' ש"פלחו, לצלמא", שזה כל המעלה בפי' תוס' על שיטות הנ"ל, ודוקא בזה יובן למה לא פי' תוס' כשיטות האחרות (אע"פ שלשיטתו אינו "גלאטיק" כ"כ לשון הגמ' "פלחו").

וכן בכלל צריך להבין מה סברת המחלוקת בין השיטות שדברי הגמ' אינם בניחותא ובוודאות (אלא "בתמי'" או דרך גוזמא) ובין שיטת התוס' שהם בוודאות.

ולכאו' אפשר לבאר זה, ע"פ חילוקי הדעות במהות המכות האלו (שנק' בגמ' "הכאה שאין לה קצבה", ולפיכך הם קשים יותר לסבול ממיתה, שלא כ"מלקות ארבעים" הרגיל) שהובאו בשטמ"ק ב' שיטות.

שיטה א' (בשם קונטריסין): "כגון שהניחום שנה או שנתיים ויכו אותם בכל יום".

שיטה שני' (ד"ה ולא שאני): "אע"ג דאפשר שלא יכו כי אם חמשה או עשרה מכות פחות ממלקות ארבעים מ"מ כיון דהרשות בידו להכות כמה שירצה אין האדם יכול לסבול אפילו פחות מארבעים, דירא הוא פן יוסיפו להכותו, אבל מלקות ארבעים כיון דידע שלא יוסיפו גם הוא מתחזק וסובל".

וי"ל שבזה פליגי התוס' ושיטות האחרות, דשיטות האחרות סוברים כפשט השני הנ"ל שההכאה היא רק פעם אחת אלא שכמות המכות אין לקצבה, והתוס' אזיל כפשט שהם הכאות "בכל יום".

ופשט הגמ' "אלמלי נגדוה" (לשון עבר), כתוס' מיירי לאחר שהלקום כבר פעם אחת, ו"פלחו לצלמא" פי' שהיו משתחוים לחסוך את המכות מכאן ולהבא, ולא הי' ענין מס"נ אפי' מצד קידוש השם, וכדלקמן.

דהנה כ' המלבי"ם בענין למה לא השליכם נבוכדצר לכבשן האש מיד שלא השתחוו, וכנגד זה קראם והזהירם להשתחוות בשעה שינגנו עוה"פ את מיני הזמר, והוא משום שנבוכדנצר נתן חירות לכל הדתות ולא הכריח שום עם לעבור על דתו, ולפיכך בזה שחמו"ע לא השתחוו לצלם מצד דתם אין מגיע להם עונש מיתה, ולפיכך פקד עליהם במיוחד שישתחוו, שאז אם יסרבו נגד הציווי המפורש שלו יענשו. וממשיך המלבי"ם, שבכל הפרשה מסופר על הצלם "שהקים" נבוכדנצר, ובפסוק טו (באזהרת נבוכדנצר לחמו"ע) שינה וכתב "לצלמא די עבדית" (לשון עשי') ומבאר שמצד עשייתו לא הי' הצלם ע"ז ורק לכבוד המלך, אבל מצד מה שהקים אותו הי' ע"ז, ולפיכך אמר להם נבוכדנצר שישתחוו לצלם מצד זה שעשאוהו, שאין בזה ע"ז, אבל הם השיבוהו (בפסוק יח) "ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין", היינו שהגם שעשייתו היתה רק לכבוד המלך, ההקמה היתה לשם אלקות. עיי"ש.

ולכאורה זהו חידוש גדול, שאף שצלם עשוי לכבוד המלך ואינו ע"ז, עכ"ז יהא בו ע"ז מצד ההקמה ואעפ"כ ישאר בו גם ההיתר שמצד העשי', וגם צ"ל, איזה כבוד למלך יש קודם שהקימו אותו, ואם עשוהו מלכתחילה לכבוד המלך צ"ל שהעשי' היא הכנה לההקמה, ואיך אפשר לחלקם5.

ואפשר שאף המלבי"ם לא קאמר שיש כאילו ב' גדרים בהצלם, אלא שנבוכדנצר חשב כן, וחמו"ע השיבו לו לשיטתו שיש שני גדרים ~ שלא משתחוים מצד ע"ז, אבל לפי האמת אף המלבי"ם אתי כתוס' שהיתה רק לכבוד המלך.

ואם פסקו על חמו"ע העונש לקבל מכות "בכל יום" והוכו פ"א, הי' צריך להתפרסם הטעם לעונשם, ולא היו יכולים לפרסם שלא השתחוו מצד שהיתה ע"ז (כמו שטענו חמו"ע) דהרי לא הי' נבוכדנצר מכריח מישהו לעבור על דתם. והיו מפרסמים רק טענת נבוכדנצר שנתחייבו חמו"ע עונש מצד שלא השתחוו הגם שאין הצלם ע"ז (מצד העשי') ואז בהתפרסם לכל שאין הצלם ע"ז שוב יכלו חמו"ע להשתחות אפי' מצד קידוש השם.

ועפ"ז יובן גם למה כתוב בגמ' "פלחו", היינו לפי מה שחשב נבוכדנצר שהסיבה שלא השתחוו הי' מפני שבהקמה יש ע"ז, אז אם השתחוו הי' נראה לנבוכדנצר ש"פלחו לצלמא". אבל עכ"ז כ' תוס' שמשמע מהלשון פלחו שהצלם היתה ע"ז, מפני שכולם היו חושבים (וכ"ה האמת) שהיתה רק לכבוד המלך, ולפיכך מצד נבוכדנצר לחוד לא הי' לו לגמ' לומר "פלחו". ועצ"ע.