בגמ' ב"ק דף יד ע"ב, מובא שמטלטלין דיתמי לא משתעבדי לב"ח. ורש"י בד"ה ביתמי מוסיף "דאיכא למימר לאחר מיתת אביהם קנאום". והנה, לפי"ז מה שהגמ' אח"כ מוסיפה שתפס מחיים (שמועיל גם ביתמי) הרי"ז טעם שיוכל לגבות, שהרי אז ליכא למימר שלאחר מיתת אביהם קנאום,

משא"כ בגמ' כתובות פ"ד ע"ב, מביאה מה שר' נחמן סובר שתפיסא מחיים מהני, ומפרש רש"י בד"ה אמר ר"נ, והכי גמר לה ר"נ מרביה, והיינו שאי"ז הלכתא בטעמא וצ"ע.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה.