איתא בגמ׳ (ע״ז מה:): ״אמר רבא, ק״ו: ומה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה, דכתיב (דברים כג, יט) ׳לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב׳ - לא שנא תלוש ולא שנא במחובר; נעבד שאסור בתלוש להדיוט, אינו דין שאסור במחובר לגבוה? א״ל רב הונא ברי׳ דרב יהושע לרבא, או חילוף: ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה, שנא׳ (שם יב, ב) ׳אלהיהם על ההרים׳ - ולא ההרים אלהיהם, לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה; אתנן שמותר בתלוש להדיוט, אינו דין שמותר במחובר לגבוה? ואי משום ׳בית ה׳ אלהיך׳, מיבעי ליה לכדתניא: ׳״בית ה׳ אלהיך״ - פרט לפרה שאינה באה לבית, דברי ר״א; וחכ״א, לרבות את הריקועים׳. א״ל: אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא; קולא וחומרא, לחומרא פרכינן״.

ולכאורה יש להעיר בזה, דלמה לא אמרינן דאימעיט מחובר מ״לא תביא״ - מי שאינו מחוסר אלא הבאה, יצא זה שהוא מחוסר קציצה והבאה (וכמו שמצינו בכ״מ בש״ס, כגון גבי גט שפסול במחובר)? והרי למסקנא דסוגיא לא ילפינן מ״בית״ דמחובר אסור, דהא איצטריכא למעט פרה או לרבות את הריקועים; וגם רבא בעצמו הוצרך לתרץ דלחומרא פרכינן, ולא קאמר דילפינן דמחובר אסור משום ״בית״.

והי׳ אפשר לומר דלכן לא דרשינן ״לא תביא״ כה״ג, משום דקציצת המחובר הוי שינוי, וכבר אימעיט מסיפא דקרא ״גם שניהם״, דמינה ילפינן (ב״ק סה:, הובא בתוס׳ כאן ד״ה יש שינוי) ״הם ולא שינוייהן״, ולכן א״צ דרשה שנית למעוטי מי שהוא מחוסר קציצה והבאה. אלא דזה אינו, שהרי גבי גזילה מצינו (ב״ק צו.) דקציצת המחובר (כגון שגזל דקל וקצצו) לא מיקרי שינוי, ולא קנה עי״ז; וכבר כ׳ במנחת חינוך (מצוה תקעא אות ב) דכל שאינו שינוי גבי גזילה אינו שינוי גבי אתנן.

ויש לתרץ בפשטות דאין בלשון ״תביא״ משמעות שצ״ל כבר תלוש, ואדרבה מצינו גבי ביכורים דכתיב (שמות כג, יט) ״ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלקיך״, ותנן (ביכורים פ״ג מ״א) ״יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כו׳ [ועדיין היא מחוברת לאילן] - קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים״.

(לחידודי דמילתא י״ל דאע״פ שאין ראי׳ לדבר יש זכר לדבר דאתנן שייכא במחובר, דכתיב (הושע ב, יד) ״והשימותי גפנה ותאנתה אשר אמרה אֶתְנָה המה לי״).