משנה כלים פ"ט מ"א: "מחט או טבעת (שנטמאו ונעשו אב הטומאה, כתבו המפרשים כאן ולקמן מ"ג, דמכירן שנטמאו ונאבדה לו מחט טמאה והכירה) שנמצאו בנחושתו של תנור (ברצפת הקרקע) נראין אבל לא יוצאים (ופי' הרע"ב כגון שבלועין בעובי הרצפה של קרקע ונראין באוירו של תנור) אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן (פי' אם בשעה ששם את הבצק בתנור, בקרקעיתו, נגע הבצק בהמחט או בטבעת הטמאה), טמא. (כל התנור - לא רק הבצק שזה בודאי טמא שהרי נגע במחט הטמאה, אלא כאמור כל התנור, שמעכשיו הטבעת או המחט נחשבות כאילו הם בתוך התנור - לא רק בקרקעיתו - וידוע שכלי חרס - היינו תנור - נטמא מתוכו רק ממה שהוא אב הטומאה - ובנדו"ד המחט - ולא מראשון לטומאה שהוא הבצק - ומחדש לנו התנא דמעכשיו נחשבת המחט לתוך התנור וכמו שית' להלן). באיזה בצק אמרו? בבצק הבינוני" (ופי' הרע"ב לא שבלילתו רכה שירדה למטה לסדקין ולא שבלילתו קשה שאינה נדבקת), ע"כ המשנה.

ולקמן מ"ג: "מחט או טבעת שנמצאו למטה מנחושתו של תנור טהור. וביאר במשנה אחרונה (לעיל מ"א) דלמטה מנחושתו לעולם טהור אף ע"פ שהבצק רך ונוגע אין טמא אלא מקום מגעו", ע"כ.

ולפי שראיתי בלבול קצת במפרשי משנה זו אמרתי לבאר, לפי דיש שרצו ללמוד פי' המשנה בהא דאיתא דמיירי בבצק בינוני - ופי' הרע"ב (וכן הרמב"ם והר"ש) שאינו לא רך ולא קשה - דאם זה רך זה בודאי נגע בהמחט וטמא ואם זה קשה בודאי לא נגע במחט וטהור אלא בבינוני דמסתבר שנגע בהמחט.

ועפי"ז רוצים לתרץ הא דבמשנה א' דנמצאת הטבעת בנחושתו של תנור הוא טמא ובמשנה ג' דנמצאת למטה מנחושתו של תנור טהור דאם זה נוגע בהטבעת הטמאה למאי נפק"מ איפה נמצאת המחט? אלא דמיירי כאן בספק ובגומא קטנה בנחושתו של תנור מסתבר שנגע בהטבעת ובגומא עמוקה שהיא למטה מנחושתו של תנור מסתבר שלא נגע ולכן טהור. וברך לעולם טמא ובקשה לעולם טהור ובבצק בינוני יש חילוק בין נחושתו של תנור ללמטה מנחושתו של תנור.

אבל כל זה אינו, דמלשון הרע"ב הרמב"ם והר"ש משמע ששתי העיסות הרכה והקשה אינן טמאות אף שהרכה, שירדה למקומות השקועים (וראה רמב"ם), בודאי נגעה בהמחט. אעפ"כ התנור טהור (אף שהבצק טמא). ואאפ"ל שהפי' לא 'רך' ולא 'קשה' מיירי בשני הקצוות כדלעיל.

אשר לכן נראה פי' המשנה כך:

דכאמור התנור (שהוא כלי חרס) נטמא רק מתוכו והמחט או הטבעת נמצאות בגומא בקרקעיתו - והשאלה היא איך א"כ נטמא התנור? דאין לומר דנטמא מהעיסה שהרי העיסה היא רק ראשון לטומאה שמטמאת רק אוכלין ומשקין ואינה מטמאת כלים - אלא מוכרחין לומר דמכח העיסה נחשבות הטבעת או המחט, אף שלמעשה הם בקרקעיתו של התנור בגומא ה"ה כמו שהם עצמם בתוך התנור ומזה, נטמא התנור.

בסגנון אחר - העיסה מעלה את המחט להיות בתוך התנור. וע"ז שואלת המשנה באיזה עיסה אמרו? בבצק בינוני ופי' המפרשים שאינו לא רך ולא קשה כי שניהם הרך והקשה אף שנגעו בהמחט והם טמאים כשלעצמם, אינם מספיקים להעלות את הטבעת או המחט להיות כבתוך התנור. רק הבצק הבינוני.

וי"ל בהסבר הדברים:

דבצק רך דבלילתו רכה שנשפך למקומות השקועים מכיון שעצם טבעו הוא שיורד למטה מסיבת רכותו הנה אף שהוא עכשיו למעלה אעפ"כ טבעו עושה אותו כאילו הוא למטה בתוך גומת הקרקע כיון שטבע בלילתו הוא שיורד למטה לתוך הגומא.

ולהיפך בצק שבלילתו קשה, שמטבעו אינו יכול לרדת למטה, הנה אף שבמקרה עכשיו כן נגע בהטבעת, והוא טמא, הנה מכיון שמטבעו שהוא קשה נשאר למעלה מקרקע התנור אין בו הכח להעלות המחט למעלה שיהי' נחשב לתוך התנור (אף שהוא עצמו טמא).

רק הבצק הבינוני שהוא כעין ממוצע בין הרך והקשה ותרווייהו איתנהו בי' שיורד למטה לתוך הגומא ונשאר גם למעלה בתוך התנור יש לו הכח להעלות המחט שנחשיב כאילו המחט או הטבעת עצמה נמצאת בתוך התנור ומטמאת את התנור מתוכו.

ועפי"ז מובן ביותר החילוק בין משנה א' למשנה ג', דבמשנה א' הטבעת הטמאה נמצאת בנחושתו (בקרקע) של תנור - ופי' המפרשים שהוא כעין גומא קטנה בקרקע התנור ובמשנה ג' נמצאת הטבעת למטה מנחושתו דהיינו בבור עמוק למטה מקרקע התנור וטהור.

דאין לומר שהחילוק הוא דבמשנה א' נוגע הבצק בהמחט ולכן טמא, ובמשנה ג' לא נגע המחט בהטבעת בגלל עמקות הבור ולכן טהור דמה מחדש לנו התנא בזה פשיטא דאם לא נגע הבצק בהטבעת או בהמחט הוא טהור.

אלא ברור דבשניהם נגע הבצק בהמחט ורק דבמשנה א' מכיוון שהגומא הי' לא עמוק כ"כ עוד יכול הבצק להעלותו שיהי' נחשב כבתוך התנור ובמשנה ג' בגלל עמקותו, אף שנוגע בו אין בכח הבצק להעלותו להחשיבו כבתוך התנור.

וז"ל הרא"ש (במשנה ג) בבצק הבינוני אם בצק בינוני נשקע בגומא ונוגע בו חשיב כאילו הן בתוך התנור. דהטומאה כאן באה מכח מה שנחשיב שהטבעת או המחט נחשב (אף שבאמת אינו ממש) בתוך הגומא וזה שייך רק בבצק בינוני שהוא כעין ממוצע בין התחתון להעליון.