בקידושין דף כ"ט ע"ב: ללמדו תורה: "מנלן דכתיב ולימדתם אותם את בניכם, והיכא דלא אגמריה אביה, מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם".

ופירש"י שכוונתו כאן לפסוק אחר (דברים ה') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וממשיך הגמ': "איהי מנלן דלא מיחייבא, דכתיב ולימדתם ולמדתם". ופירש"י כלומר קרי ביה ולמדתם, ללמוד אותו ע"י היקש. וממילא, אומרת הגמ': "כל שמצווה ללמוד, מצווה ללמד. וכל שאינו... ללמד". ז.א. שהלימוד ~ כל שמצווה ללמוד" לומדים מהשנייה ~ ולמדתם (דהיינו שאתם מחוייבים ללמוד בעצמכם). ואח"ז ממשיך הגמ': "ואיהי, מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה, דכתיב ולימדתם ולמדתם", וכנ"ל מרש"י, קרי ביה ולמדתם וממילא, "כל שאחרים מצווין ללמדו, מצווה ללמוד את עצמו, וכל שאין... את עצמו".

ולכאורה, כנ"ל בפשטות, שלומדים הלימוד מהפסוק השניה, א"כ, גם כאן, בהלימוד הב' ש"אחרים מצווין ללמדו" שלומדים א"ז מ"ולימדתם" (~ דהיינו שאחד מחוייב ללמד השני), הוה ליה להגמרא לכתוב את סדר הפסוקים להיפך ~ "ולמדתם ולימדתם", וכנ"ל שמולימדתם לומדים שאחרים מצווין ללמדו?

[ולהעיר שקשה אפילו לפי הנחלת משה, שמפרש שלא כרש"י ~ שרש"י מפרש כנ"ל, דקרי ביה הפסוק הב' ~ עי' היקש, והנח"מ מפרש שהוא לא היקש מפסוק אחר, אלא הוא "קרי וכתיב". וממילא אע"פ שכתוב בחיריק תחת הלמד, תקרא בי' בלי חיריק כנ"ל ~ כי בין כך הוה ליה לכתבם בסדר הפוך?].