איתא במשנה (גיטין י, ב): "כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים, כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים".

והנה, פסק הרמב"ם (פכ"ז מהל' מלוה ולוה ה"א): "כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב .. שטרי הודאות ומתנות ופשרות ומחילות שהן בעדים שלהם, אע"פ שיש בהן כל הדברים שמנינו – הרי הן כחרסים, והורו רבותי, שאפילו שטרי חוב שלהן שנתנו המעות בפניהם – פסולין, ולא הכשירו אלא שטרי מקח וממכר שנתנו המעות בפניהם, ואין אני מודה בזה".

היוצא להלכה, לפי שיטת הרמב"ם, שרוב השטרות הם פסולים: א) גיטי נשים, ב) שחרורי עבדים, ג) הודאות, ד) מתנות, ה) פשרות, ו) מחילות, וראה ב"אורים" לסי' סח סקי"ג שגם ז) שטרי צוואות יהיו פסולים לשיטת הרמב"ם – ומה שכשר הוא רק שני שטרות: א) שטרי מכר, ב) שטרי חוב.

ולדעת רבותיו דהרמב"ם, יוצא ששמונה שטרות פסולים (כי גם שטר חוב פסול), ומה שכשר הוא רק שטרי מכר.

ועפ"ז צע"ג בלשון המשנה: כל השטרות .. כשרים חוץ מ.." – איך אפ"ל על שתי שטרות (או שטר אחד) שהם "כל השטרות", ולהכניס שבע (שמונה) שטרות בכלל ה"חוץ"?!

ולכאו' הול"ל בדיוק להיפך: "כל השטרות (שבע – שמונה) פסולים, חוץ מ(אחד – שנים) שהם כשרים"!!!

ואכן, הרמב"ם דייק בלשונו וכתב: "כל השטרות שחותמיהן עכו"ם הרי אלו פסולין חוץ מ..", וכן כתב בשו"ע סס"ח ס"א.

(וראה בטור שלא הגדיר מהו ה'כלל' ומהו ה'יוצא מן הכלל', אלא כ' סתם: "שטרי מקח וממכר ושטרי הלואות .. כשרים .. אבל שטרי מתנות .. וכן שטרי הודאות .. או שטרי מחילות או פשרות שנעשו בערכאותם – אינם כלום").

וצריך עיון בלשון המשנה (ובפרט ע"פ דברי כ"ק אדנ"ע הידועים, בקונ' עה"ח, בגודל דיוק ל' המשנה).

ואבקש מקוראי הגליון שיחיו להעיר בזה.