במ"ש הרב וואלבערג שליט"א בגליון ה [תשסג], שלרש"י הא דכת"י מהני - הוא דין מחודש דילפינן מקרא וכתב ונתן, ולתוס' הוא משום דאין לך חתימה גדולה מזו, וביאר שם כמה דברים לשיטתם; יש להוסיף דיבואר עוד עפ"ז רש"י ותוס' לשיטתם.

דבתוס' ד"ה ר"א, הוקשה להם דמנין ההוכחה דלר"א אי"צ עדי חתימה, דילמא הוא דוקא בכתב בכת"י וכו'. ותי' התוס' דמהל' אפי' אין עליו עדים משמע .. כלל. אבל ברש"י ד"א ולא, לא פי' כפי' התוס' (דר"א הוסיף דמלבד בג' אופנים אלו דאי"צ עדים - אי"צ עדים כלל). וצ"ב מה יענה רש"י לקושיית התוס'.

אמנם ע"פ מש"כ הרה"ג הנ"ל י"ל, דרק לשיטת התוס' - דהמתני' דג' גיטין אזיל כר"מ, והמעלה דכת"י הוא משום דאין לך חתימה גדולה מזו.

א"כ מסתבר דגם לר"א ל"צ עדים רק במקום שיש שטר כזה שאין לך חתימה גדולה מזו; משא"כ לרש"י דהמתני' לא אזיל לא כר"מ ולא כר"א, והתנא דהמתני' אית לי' דין חדש דילפינן מ"וכתב".

א"כ איזה נפקותא יש לר"א בין שטר שהוא כת"י לכת"י סופר, הרי זהו דין חדש, ולר"א לא נחשב ככלום. ולכן פשוט שלרש"י קושיית התוס' מעיקרא ליתא, וק"ל. ויש להאריך בזה עוד לשיטתם, ואכ"מ.