בכתובות דף טו, א מובא בגמ' דבמקרה שא' זרק אבן לחבורת אנשים שמהם חמשה כנענים וחמשה ישראלים והרג ישראל - פטור, דכיון שיש כאן אותו סיכוי שיהרג גוי כמו שיהרג יהודי נמצא שאין כאן ודאי כוונת (או מעשה) רציחה, וספק נפשות להקל.

ומבאר בתוד"ה 'וספק' דהגמ' קאי גם למ"ד דהתראת ספק שמה התראה, משום שהתראת ספק בד"כ איירי כשברור שע"י מעשה זה יכול לבוא לודאי איסור, משא"כ כאן בזריקת האבן אינו וודאי שיבוא לאיסור כי אולי יפגע בגוי, נמצא דלתוס' כאן אם לא ודאי שהמעשה הזה יביא לאיסור אי"ז התראה לכו"ע.

וברעק"א כאן מעיר שדברי התוס' כאן סותרים לדבריהם בחולין דף י"א, ב ד"ה 'וכי תימא', שמהא דהורג נפש נהרג אע"פ שיתכן שהנרצח הוא ממיעוט טריפות וא"כ ההתראה היא ספק - אין מזה ראי' שאזלינן בתר רוב, כי אולי קסבר שהתראת ספק שמה התראה, שמדברי התו' שם יוצא שלמ"ד התראת ספק שמה התראה הוא גם כשאין ודאי שהמעשה יביא לאיסור.

והתו' דידן שס"ל דבכה"ג לאו שמה התראה יתרץ על שאלת התו' שם, שאין משם ראי' דאזלינן בתר רוב משום שדוקא לגבי ההתראה כיון שרוב כשרים, נחשבת להתראת ודאי ואין ראי' שאזלינן בתר רוב, עכת"ד הרעק"א.

וצלה"ב לשיטת התוס' בחולין - שמחשיבים ההתראה לספק ואעפ"כ חייב למ"ד שמה התראה - מה הסיבה שכאן הגמ' פוטרת, דכשם דהתם אע"פ שספק אם יבוא לאיסור סובר התו' שחייב, הי' צ"ל גם כאן חייב.

ויש לבאר בהקדים דהרשב"א בב"ק (מד, ב) (ששם תו' (ד"ה הוה) כ' ג"כ כתו' דידן) - מביא את דברי התו' וכ': "ונ"ל דלא שייך בכי הא התראת ספק דכל היכא דאיכא תשעה כותים וישראל אחד לא שייך התראת ספק דכל רובא כודאי משוינן לי', וכדאמרינן אילימא תשעה כותים וישראל אחד ביניהם תיפוק ליה מהא דרובא כותים נינהו והיינו נמי דכי איכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהם היה לנו לחייבו כאילו נתכוון לישראל ממש אלא דפטריה רחמנא מוארב לו והלכך אף כשהוא מחצה על מחצה נידונין כרוב להקל משום ושפטו העדה והצילו העדה ואף על גב דאיכא נמי מחצה דישראל, להקל אמרינן, לחומרא לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב עכ"ל.

היינו שלדברי הרשב"א כיון שספק נפשות להקל אז כשיש מחצה על מחצה מתייחסים לזה כרוב להקל ואי"ז אפילו התראת ספק. ואפשר לומר שתו' בחולין גם למד אצלנו בכתובות כהרשב"א שבמחצה על מחצה הוי ודאי להקל ולכן פטור. ואע"פ ששם הגם שיש רוב תו' קורא לזה התראת ספק - היינו כי שם תו' רוצה לומר דאע"ג דלא אזלינן בתר רובא הוי התראה מצד התראת ספק עכ"פ למ"ד שמה התראה. וכנ"ל שתו' שם לא חילק כהרעק"א דהוי התראת ודאי מצד רוב. משא"כ הכא לאחר שידעינן דאזלינן בתר רוב ורוב כודאי, ממילא כיון שספק נפשות להקל לא הוי התראת ספק כלל אלא ודאי להקל ופטור.