בגמ' קידושין ז, א, איתא: "אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת, חצייך מקודשת לי אינה מקודשת, אמר ליה אביי לרבא מאי שנא חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש. א"ל הכי השתא, התם איתתא לבי תרי לא חזיא אלא גברא מי לא חזיא לבי תרי, וה"ק לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא".

היינו, דכיון שהאיש יכול לקדש אשה אחרת נוסף על זו שמקדשה עתה, א"כ כשאמר "לחציי" מפרשינן כוונתו כאילו אמר שתהי' מקודשת לכולו, אבל עדיין יכול לקדש אשה אחרת, ואינו מוכרח דוקא בזו.

ובחידושי הרשב"א על סוגיין מביא דברי הראב"ד, וז"ל: "ואיש למיעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש, דהתם ודאי הוו חצי איש כדאיתא בגיטין". עכ"ל. היינו, דלפי מסקנת הגמ' נמצא דמ"אשה ולא חצי אשה" ממעטים חצי אשה ממש, אבל מה ממעטים מ"איש ולא חצי איש", כיון דיש קידושין באופן כזה דאמר לה התקדשי לחציי, אלא ממעטים מי שחציו עבד וחציו בן חורין.

ומקשה הרשב"א על דברי הראב"ד, וז"ל: "ותמהני על דברי הרב, דאם איתא כי איבעיא לן התם בפרק השולח (גיטין מג, א) מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין מהו ולא איפשטא, הו"ל למיפשט מדכתיב איש ולא חצי איש...". היינו, דלפי הראב"ד - שפירש כוונת התורה ב"איש ולא חצי איש" דקאי על חציו עבד וחציו בן חורין - למה לא פשטה הגמ' בגיטין בעי' זו מהכא.

אבל דברי הרשב"א צ"ב: דהנה בגמ' להלן (כג, ב) מביא הרשב"א את שאלת התוס' וז"ל: "וקשיא לן דהא בעיא בנדרים היא פרק אין בן המודר (לה, ב) ולא איפשטא, ואמאי לא פשיטא לה מהא דרב הונא". ומתרץ הרשב"א קושיא זו באופן אחר ממה שתירץ התוס', ואח"כ מביא את דברי התוס' בפרק אין בן המודר, וז"ל: "ותירצו הם (תוס') ז"ל דלא חשש לפשוט אלא מברייתא או ממשנה". ומביא הרשב"א כמה דוגמאות לזה (נדרים לו, ב. בכורות יא, א). וראייתו האחרונה היא מהגמ' (שהזכיר לעיל בדבריו על הסוגיא דדף ז, א) בגיטין (מג, א) וז"ל: "דאיבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין מהו ולא איפשטא ובפרק החולץ אמר רב יהודה מי שחציו עבד וחציו בן חורין הולד אין לו תקנה אלמא קדושיו קידושין, ולא חששו למיפשטא דגיטין מההיא, משום דלא בעו למיפשט אלא ממתני' או מברייתא". עכ"ל.

פירוש הדברים: הנה מפרק החולץ יש ראיה גמורה שחצי עבד וחצי בן חורין קידושיו קידושין, כיון דהולד מנשואים אלו ממזר, והדין הוא דהולד ממזר רק במקרה שיש לו קידושין באחרים, ואעפ"כ לא תירצו מכאן את שאלת הגמ' בגיטין כיון דאינו ברייתא או משנה.

נמצא א"כ - לפי הרשב"א - דלא מתרצינן את הגמרא דגיטין (גבי חציו עבד וחציו בן חורין) ממקום אחר, וא"כ מדוע לא סבר כך גם בדבריו בדף ז, א. ולפ"ז עדיין יש לתרץ שיטת הראב"ד דאין זה משנה או ברייתא, ולכן לא מוכיחים משם. וצ"ע.