ברמב"ם הל' שבת פרק יב הל' ח כתב "שמפי שמועה למדו שמעביר ד"א ברה"ר הרי הוא כמוציא וחייב" ובהל' יו"ד "שזורק ד"א ברה"ר תולדה דהוצאה הוא", ועי' בפרי מגדים בפתיחתא להל' שבת בקטע המתחיל אמר הכותב וכו' שמסתימת לשון הרמב"ם יש להסתפק בנוגע למעביר אם סבר שהוא אב או תולדה (ובמגיד משנה כאן כתב שמעביר ד"א הוא תולדה דהוצאה ובמנחת חינוך מצוה לב אות לט כתב שנראה שהרמב"ם סובר שהוא אב).

ולכאורה אינו מובן שהרי בשבת דף צו,ב בנוגע לזריקה, מתחילה רצה ללמוד מאורגי יריעות שזורקין בוכיאר להדדי, וע"ז הקשה "והתניא לודאה" "איש איש במלאכתו אשר המה עושים" במלאכתו הוא עושה ואינו עושה במלאכת חבירו, ותו מעביר ד"א ברה"ר מנלן דמחייב אלא כל ד"א ברה"ר גמרא גמירי לן, ע"כ. ומזה שאומר שכל ד"א גמרא גמירי לה משמע שלענין הסיבה למה הוא מלאכה (וגם אם הוא אב או תולדה) זורק ומעביר שוים (אע"פ שלענין באיזה אופן וכדומה אמרינן שיש חילוק ביניהם, אבל לענין הסיבה שניהם שוים ואכ"מ). וכן ביעב"ץ דף ח, א ד"ה זרק כוורת שבנוגע מעביר ד"א זורק ומעביר דין אחד הוא כיון שהלכתא גמירי לה (וכ"מ מבעל המאור שפי' שגמירי לה שד"א של אדם קונות לו, ע"ש) וא"כ כיון שפסק שזריקת ד"א תולדה היא א"כ מהו הספק במעביר אם הוא אב או תולדה (ועד שבמנחת חינוך כתב שנראה שהוא אב).

וי"ל ע"פ דף ח, א אמר אביי זרק כוורת לרה"ר גבוהה יו"ד ואינה רחבה ד' חייב, רחבה ו' פטור ופרש"י ד"ה רחבה ו' פטור "דהו' רשות לעצמו ואנן ממשכן גמרינן שהיו זורקין מחטיהן במלאכתן זה לזה ולא היו זורקין רשויות", והקשה ע"ז בחידושי הריטב"א (החדש) (ובגליון הש"ס ותוס' הרא"ש ועוד) שלכאורה למסקנא אמרינן דלא היו זורקין מחטיהן וכתב וז"ל "וי"ל כי רבי ז"ל סבר דלא אמרי התם אלא גמיר לה דתהוי' תולדה ולא תהוי' אב וכ"פ שם בירושלמי, ומ"מ לפי פירש"י אין דינו של אביי אלא בזורק ברה"ר גופה ולא בזורק ברה"י לרה"ר, משמע [והגיהו שלכאורה צ"ל, לא בזורק רה"י לרה"ר והלא מרה"י לרה"ר משמע] דאי לא הוה ליה למימר זרק כוורת ברה"ר" עכ"ל, ומטעם זה הוא (הריטב"א) סבר שפטור מטעם של תוס' (שכיון שהוא כרה"י כשנח הרי כזריקה מרה"י לרה"י).

(בנוגע לזה שהקשה שלפי רש"י הי' צריך לומר שזרק ברה"ר, הנה עי' בשיטת הר"ן שגרס אמר אביי זרק כוורת ברה"ר וכו' וכן גרס בפסקי הרי"ד (ולהעיר שבכללי הרי"ף שכ"מ שכותב מורי (הרי"ד) כוונתו לרש"י שי"ל שגרס כן כיון לפי רש"י כן הוא) וזה יתאים עם הפנ"י ע"ש).

והנה בחת"ס כתב שלתרץ זה צריך להבין תחילה קושית הגליון (תו"י) שהקשה על רש"י הא הוציאו ארון ומזבחות (ואיך אמר שלא זרקו רשויות), דלכאורה א"מ הרי הכא מיירי בזריקה ומה מביא מהוצאה, אלא נראה שזה תלוי בקושית הגליון הש"ס שלכאורה אמרינן למסקנא הלכתא גמירי לה ולא זרקו מחטיהן ומשום הכי סבר התו"י שע"כ סבר רש"י דהלכת' גמירי לה, שתהי' זריקה מעין אותו מלאכות שהיו במשכן בהוצאה והיינו כלים ולא רשויות, וע"ז הקשה שלכאורה הוציאו רשויות (דהיינו שעכשיו שאומרים דהלכתא גמירי לה שתהי' תולדה דהוצאה ולחייבו משום הוצאה קשה דהא הוציאו רשויות).

ולפיכך תירץ החת"ס ע"פ קושיא אחרת שלכאורה מה הקשה הש"ס (דף צו, ב) מדתני לודאה, הרי זה היה אחר שלשה ימים מתחילת מלאכת המשכן (שהרי התחילו מיד כמ"ש הרמב"ן) שאז באו הגזברים ואמרו למשה דמרבים העם להביא ורק אז היה איש איש במלאכתו, אבל עד עכשיו היו צריכים לשאול מהדדי וא"כ מה פריך הש"ס מדתני לודאה (ובפרט שחזינן שבירושלמי לא חייש לקושיא זו) יבא וילמד מאותו ג' ימים ראשונים, ותירץ שכיון שכל מלאכת רשויות צריכים שתהי' ג"כ קרא (שמלאכה גרועה היא), א"כ באותה שעה שהעבירו קול במחנה לא יעשו עוד מלאכה לא היו צריכים לשאול מהדדי, וא"כ דנהי דהיה במשכן (בג' ימים הראשונים) אבל היכן כתיב בקרא, וע"ז מסיק שהלכתא גמירי לה שהוא במקום קרא אבל עכ"פ צריכים שתהי' במשכן והיינו אותן ג' ימים ראשונים, ושפיר פירש"י דלא זרקו רשויות אלא מחטיהן וגם לא קשה מתו"י שהתם הוצאה והכא זריקה. משמע מכל דבריו שהוא סבר שלפרש"י זריקה ד"א ברה"ר הוי אב כיון שאמרינן שכל דבר שהיה במשכן ואיכא נמי קרא מקרי אב וא"כ גם זה מקרי אב.

ואפשר לומר ע"פ כל זה שהספק בלשון הרמב"ם וז"ל "הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא ואע"פ שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר בתורה "איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא", הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברה"ר מתחילת ארבע לסוף ארבע הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב" עכ"ל.

שיש להסתפק מהו כוונתו באמרו שמפי שמועה שמעביר כמוציא מרשות לרשות. שי"ל כוונתו הוא שהוא כמוציא שיש לה קרא (שמעביר מפי שמועה שיש לה קרא כהחת"ס) וזהו הטעם למה הביא זה בהמשך לזה שאומר שיש קרא למוציא (ומהאי טעמא הוא כתב זה בהל' שמיירי בהוצאה שהוא אב (וגם בהכנסה יש אומרים שהוא אב להרמב"ם), ולא בשאר הל' זריקה וכדומה), ומה שאמר שזריקה תולדה היא (אע"ג שמעביר אב) מפני שהוא סבר כהירושלמי שהוזכר בהריטב"א שזריקה תולדה היא (וצ"ע איפוא ירושלמי זה שעי' בירושלמי פי"א הל' א (שזה המקום שהמעתיק מציין) שלמד מתופרי יריעות שהוא אב ע"ש) וזה שאומר שמעביר הלכה למשה מסיני י"ל כוונתו כמו שפי' רבינו חננאל וז"ל "ואקשי תיב אדבעית זורק [ברה"ר מנלן] מכלל דמעביר פשיטא לן מנא לן דמעביר ד"א ברה"ר חייב אלא מעביר גמרא גמירי לה זורק נמי גמרא גמיר לה" עכ"ל, משמע מזה שאע"פ שהיה פשוט גם מלכתחילה שמעביר גמרא גמיר לה אבל אין הוכחה שגם זריקה גמרא גמיר לה.

(ועפ"ז גם מיושב התמיהה של המים חיים (בעל הפרי חדש) שלמה סתם הרמב"ם בנוגע למעביר דמוכח הוא בגמרא שהוא תולדה ועפ"ז אין הכי נמי הוא לא סבר כהגמרא דהכא.)

אבל י"ל להיפך שכוונתו הוא בפשטות שמפי שמועה למדנו שמעביר בכלל הוצאה לפי שד"א של אדם קונות לו (כבעל המאור) ולפיכך כל ד"א תולדה דהוצאה היא.