בתוס' במס' יומא דף לג ע"א ד"ה אפ"ה מכשיר עדיף, הקשו אהא דמבואר שם בברייתא דאביי הוי מסדר מערכה משמיה דגמ', ואליבא דאבא שאול דסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, אע"פ דבדישון מזבח הפנימי כתיב שני פעמים בבוקר, ואילו בסידור שני גזרי עצים כתוב בבוקר רק פעם א', והו"ל להקדים דישון המזבח לסידור דשני גזרי עצים, מ"מ כיון דסידור שני גזרי עצים הוי מכשיר לקטורת לכן יש לו קדימה.

וע"ז הקשו התוס' דילמא טעמא משום תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. דסידור גיזרין נוהג ב' פעמים ביום, ואלו דישון מזבח הפנימי אינו אלא פעם אחת ולמ"ל טעמא משום דמכשיר עדיף, ותירצו דהא דילפינן ממלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דתדיר קודם היא רק היכי דתרווייהו שוו, ע"ד תמידין ומוספין. משא"כ סידור גיזרין דהוי עבודת מתנה לעומת דישון המזבח דהוי עבודת סילוק, בזה לא אמרינן דתדיר קודם.

ובשפ"א נתקשה בהבנת תירוצם של התוס', וכותב דתירוצם דחוק דאדרבה עבודת סילוק לאו עבודה חשובה היא ומהיכי תיתי דיקדמו עבודת סילוק לעבודת מתנה, והיינו דאיה"נ דדין קדימה מחמת תדיר הוא רק בששני העבודות שווין, מ"מ אמאי יקדמו עבודת סילוק לעבודת מתנה, דהוי עבודה חשובה יותר.

ולתרץ קושיית התוס' כ' השפ"א דדין תדיר קודם הוא רק בדבר הנוהג בכל יום, לעומת דבר הנוהג רק לפרקים, אבל אם שניהם נוהגים בכל יום אפי' אם אחד נוהג ב' פעמים ביום, לא אמרינן דתדיר קודם, ולכן ל"ש הכא לומר דלכן מקדימין סידור הגזירין לדישון מזבח הפנימי מחמת דין תדיר דנוהג ב' פעמים ביום, דאי משום הא ל"ח תדיר כיון דגם דישון המזבח נוהג בל יום [והגרי"מ בידרמאן ז"ל הוסיף לבאר דכיון דהא דתדיר קודם ילפינן מ"מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד" דתמיד קודם, א"כ בדבר הנוהג בכל יום דנקרא ג"כ תמיד כמ"ש רש"י בפ' תצווה י"ל דשווה לדבר הנוהג ב"פ ביום]

א) וילה"ע דבתשובת מהרש"ל סי' צ"ז [מובא במג"א סי' קס"ה סק"ג, ובסי' ז' בבה"ט ועי' הגהות רעק"א שם] דן במי שאכל דבר שחייב לברך ברכה אחרונה כגון בנ"ר, ואח"כ נתחייב בברכת אשר יצר, ואח"כ נזכר שלא בירך ברכה אחרונה, אי חייב לברך קודם ברכה אחרונה, כיון דחיובו קדים, או דילמא כיון דברכה אחרונה הא לא בירך בזמנו וכבר הפסיד זמנו, ואשר יצר עדיין יכול לברך בזמנו, א"כ אשר יצר קדים.

והמהרש"ל מסיק דחייב לברך קודם ברכת אשר יצר והוא מוכח משני טעמים, א) דאשר יצר היא תדירה יותר מברכה אחרונה ב) דלהתחייב באשר יצר אין לה שיעור דאפי' על טיפה אחת חייב, משא"כ ברכת בנ"ר צריכה שיעור בכזית וכיון דאין לה שיעור חשובה יותר.

והנה לכאו' התדירות של ברכת אשר יצר לעומת ברכה אחרונה, היא למרות ששניהם נוהגין בכל יום ואעפי"כ מבואר דמכיון שאשר יצר יותר תדיר, יש לו קדימה אברכה אחרונה, וזה דלא כשהפ"א דבשני דברים הנוהגין בכל יום רק דא' תדיר יותר לא אמרינן קודם, וברש"ל מבאר להיפך.

אך שו"ר בתשובת מהרש"ל בפנים דמבאר דהתדירות של אשר יצר לברכה אחרונה היא, דאשר יצר חיובו בכל יום משא"כ ברכה אחרונה יתכן שיעברו כמה ימים ולא יתחייב כלל בברכה אחרונה דבנ"ר, כגון שאכל באמצע הסעודה וברכת המזון פוטרו – ולפי"ז אדרבה הרי מבואר במהרש"ל כהשפ"א דהא דאשר יצר תדיר יותר מברכת בנ"ר היא רק מטעם דבר"נ אינם נוהג בכל יום. ופשוט.

אך לפי"ז צ"ב אמאי לא תירצו תוס' כן כהשפ"א, אך באמת בח' מהרש"ל מבאר עוד דאשר יצר קדים כיון שאין לה שיעור חשובה יותר מברכת בנ"ר, ואולי ס"ל כתי' הב' דחמחמת דין תדיר הוי שפיר תדיר אפי' בשניהם נוהגין בכל יום, ותוס' יסברו כתי' הב' ולכן לא תי' כנ"ל וצ"ע.

ב) בנוגע לקושיית השפ"א על תירוץ התוס' דאיה"נ דדין תדיר נאמרה רק בשני עבודות שווין, משא"כ בנדו"ד דסידור שני הגזירין הוי עבודת מתנה ודישון המזבח הוי עבודת סילוק, בזה לא נאמר דין קדימה מחמת תדיר ושפיר יכול להקדים עבודת סילוק, וע"ז הק' השפ"א דמהיכי תיתי יקדמו עבודת סילוק לעבודת מתנה דחשובה יותר.

ונראה דכוונת התוס' עפ"יד השאג"א בסי' כ"ב דאין לדאורייתא קדימה נגד מצוה מדרבנן אע"פ דמסברא מצוה דאורייתא חשיב יותר דהוי מה"ת וכו', ומבאר השאג"א דאדרבה מחמת הקולא של ד"ס נגד דאורייתא לכן צריך להקדים תדיר דרבנן לשאינו תדיר דאורייתא, והסברא בזה היא דהא דתדיר ומקודש קדים היא רק בב' מצות, כגון בהיו לפניו ב' תפילות מתפלל של מנחה ואח"כ מוסף, אמנם זה דוקא ברוצה להתפלל צריך להקדים התדיר, אבל אם אינו רוצה להתפלל עדיין הרשות בידו כיון דעדיין לא יעבור זמן תפילה, ואם רוצה יכול להתעסק בדבר הרשות קודם שיתפלל, וכן בקדשים הא דצריך להקדים התדיר הא רק ברוצה להקריב שניהם צריך להקדים התדיר או המקודש, אבל אם אינו רוצה להקריב עדיין רשות בידו ומתעסק בדבר הרשות ואין דין קדימה. ונמצא דמעלת תדיר ומקודש היא רק במצוה על חברתה אבל לא לגבי דבר הרשות וכיון דשל סופרים קל משל תורה ה"ל נגד ד"ת כדבר הרשות, ולכן אם מקדים תדיר דרבנן לדאורייתא אין כאן זלזול לדאורייתא דהו"ל כמקדים דבר הרשות נגד מצוה

ולפי"ז העלה השאג"א לדינא במי שיש לפניו ברהמ"ז וספיה"ע יכול להקדים איזה שירצה אע"פ דספיה"ע היא רק מדרבנן ובהמ"ז דאורייתא, מ"מ דרבנן נגד דאורייתא הוי כרשות נגד מצוה ועש"ב.

ואולי י"ל דתוס' חידשו בתירוצם דאפי' כששני הדברים הוו דאורייתא כמו סידור שני הגזירין, ועבודת הסילוק דשניהם ד"ת, מ"מ עבודת מתנה לגבי עבודת סילוק חשובה והוי ע"ד דרבנן נגד דאורייתא וכרשות נגד מצוה ובזה אין דין קדימה דלא חשיב שני העבודות שווין ויל"ע.