איתא בגמ' (גיטין ג, ב): "ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר, כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר".

וכתבו התוס' בד"ה יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וז"ל: "למ"ד כתב ידו ועד שנינו תנא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים לאשמעינן דאפ"ה הולד כשר וסיפא דאין בו אלא עד אחד אצטריך דאפ"ה לא תנשא לכתחילה", עכ"ל.

פירוש הדברים, דלמ"ד דהדין האחרון "יש בו זמן ואין בו אלא ע"א" מדבר שהיה הגט כתוב בכתב ידו ובנוסף לזה ע"א, א"כ הפסול כאן ובמקרה הראשון "כתב בכתב ידו ואין עליו עדים" הוא אותו הפסול (דהוי כאין בו זמן, שיכול לכתוב כל זמן שירצה) והצורך בשניהם הוא דברישא בא לאשמועינן דהולד כשר, ובסיפא דלא תנשא לכתחילה.

אמנם צ"ל דלפ"ז היתה המשנה צריכה לכתוב ב' מקרים אלו זא"ז כיון דשניהם מדברים באותו הדין (שצריך ב' עדים), ואח"כ (או קודם לכן) המקרה הב' דיש בו עדים ואין בו זמן, שהוא מלמד שצריכים זמן.

ובתוד"ה יש בו זמן כתב וז"ל: "נראה ה"ה דאין בו זמן אלא אשמעינן דאע"ג דיש בו זמן לא תנשא לכתחילה", עכ"ל. ונ"ל כוונתו, דלכאורה מאי אשמעינן כשכתב "יש בו זמן" הרי הפסול כאן הוא מחמת שאין בו אלא עד אחד, וכיון שלכאו' באה המשנה ללמדנו שהגט פסול הרי ודאי שהגט פסול גם אם לא היה בו זמן, ואין לומר דאם לא היה בו זמן היה פסול אפי' בדיעבד, דזמן אינו פוסל הגט כ"א מדרבנן, ובפרט למ"ד כתב ידו וע"א שנינו שכתב ידו הוי כב' עדים, והרי לשיטת התוס' הפסול בכתב ידו ואין עליו עדים הוא משום דהוי כאין בו זמן - אלא מפרשים התוס', דאין כוונתו לומר שדוקא ביש בו זמן הולד כשר, כ"א שאפי' ביש בו זמן לכתחילה לא תנשא.

וצלה"ב מה הוסיף בזה שכתב יש בו זמן, והרי סיבת הפסול הוא מחמת שאין עדים, וא"כ כמו שאין בו זמן לא יזיק כמו"כ יש בו זמן לא יועיל לעניננו שהפסול הוא מחמת שאין עליו ב' עדים.

וי"ל דב' הקושיות מתורצות זו בזו: דב' המקרים הראשונים באים לאשמעינן שהולד כשר, דאע"פ שאין עדים, והוי כאין בו זמן הולד כשר, ואע"פ שאין בו זמן הולד כשר (וצ"ע לשיטת התוס' מפני מה דין הב' לא בא קודם דין הא', שהוא הרי שורש הפסול גם בדין הא', ואוי"ל בדוחק גדול דכיון שיש עליו עדים אפשר לשאול אותם וא"כ דין הב' קיל טפי מדין הא' ולכן הקדים החמור דהוא חידוש יותר דהולד כשר), ואח"כ דין הג' לא בא לאשמעינן דין נוסף (למ"ד כתב ידו וע"א) כ"א להביא צירוף דב' המקרים הקודמים, ולאשמיענן דאפי' כשיש קולא דב' המקרים, דיש בו זמן (דאין בו זמן הוא שורש הפסול כנ"ל) וגם יש עד א' שמעיד ע"כ ולכאו' הבעל לא יוכל לכתוב כל זמן שירצה, אפ"ה לכתחילה לא תנשא.