בגיטין דף ד' ע"ב מביאה הגמרא את דברי חכמים בהמשנה "המביא גט ממדינה למדינה במדה"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ" ומדייקת הגמרא לרבה ולרבא. לרבה – הא ממדינה למדינה בא"י לא צריך, ולרבא – הא באותה מדינה במדה"י לא צריך וממשיכה הגמרא להקשות על רבא: אבל ממדינה למדינה בא"י מאי? צריך?! ליתני המביא ממדינה למדינה סתם. ע"כ.

וראיתי בקובץ תשסו ששאל הרב א.נ.ס. דעל דרך שהקשנו על רבא היינו יכולים להקשות ארבה "ליתני המביא במדה"י סתם". ותימה לי מאוד שאלתו דהרי רש"י כתב בהדיא בד"ה ואיכא דאם הייתי מדייק מסיפא דמתניתין "המביא גט בא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ" הייתי מעמידו במקרה הקל שלו היינו באותה מדינה, וא"כ גם בנדו"ד אם היה כתוב במתניתין המביא גט במדינת הים סתם הייתי מעמידו על המקרה הקל שלו היינו ממדינה למדינה ולא הייתי לומד באותה מדינה.

וכן במה שכתב הנ"ל דלרבה לא כתוב הא ממדינה למדינה בא"י לא צריך כיון שאין זה דיוק, אלא פשט המשנה כך הוא: "המביא גט ממדינה למדינה – במדה"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ. ואף בזה תימא לי דהרי תוס' בד"ה אלא אימא, מדייק לרבה "ואמאי נקט ממדינה למדינה ניתני המביא גט באותה מדינה במדינת הים צריך וכו'". (ולהעיר שתוס' הנ"ל מתרץ את שאלתו של הרב א.נ.ס.) וכן הגמרא בעצמה מדייקת "ואיכא דמותיב לה הכי הא ממדינה למדינה בא"י לא צריך".