תלמיד בישיבה
פסחים כא , א: "כל שעה שמותר לאכול מאכיל" וכו', ובדף יג, א שם: "אמר ר' נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה, אמר ליה רבא לרב נחמן: ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה, דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל? ההיא לאו סתמא . . ואיבעית אימא רב דאמר כי האי תנא" וכו'.
ודייק הצל"ח בשאלת הגמ' "ונימא מר" (דקאי ארב נחמן), דהו"ל להקשות על מרא דשמעתא עצמו שהוא רב? והאריך בביאורו.
והנה בהגוזל עצים (ב"ק דף לד, ב בדפי הרי"ף) חלקו ה'בעל המאור' וה'מלחמות' באם ס"ל לרב דהלכה כסתם משנה: הבעל המאור סובר שרב ס"ל מהאי כללא. משא"כ המלחמות וז"ל: "אדרבה רב לא חייש כלל לסתמי", והוכיח זאת מכמה מקומות בש"ס.
ולכאורה לפי המלחמות נראה לפרש כאן בפשטות ד"ונימא מר" אינו שייך לשאול כ"א על ר' נחמן דס"ל הלכה כסתם משנה, כדמפורש בס' 'מלא הרועים' ח"ב בקונטרס 'שונה הלכות' ערך סתם אות י'. אך באיבעית אימא (שנזכר שמו) נתחדש שבעל השמועה שהוא רב, לכתחלה סמך פסק דינו על משנה אחרת, ובזה שוב נתיישב ר' נחמן.
משא"כ לבעל המאור שסובר שרב כן מחזיק מהכלל, אליביה צריכים לביאורי האחרונים1.
1) ועיין עוד ב'אור חדש', 'פרי יהושע' וחי' רבינו מאיר שמחה.
Download PDF