ובתוס' ד"ה וכי אומרים לו לאדם: "והא דתנן בהשולח (גיטין דף מא:) מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, ואע"ג דבהאי פירקא (דף לח:) א"ר יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, שאני פריה ורביה דמצוה רבא היא, כדמשני התם בר"א שנכנס לבה"מ ולא מצא שם י' ושחרר את עבדו להשלימו לי' מצוה דרבים שאני. ועוד י"ל דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אומרים לו לאדם חטא כדי כו' . . וגבי חציה שפחה וחציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה בהשולח (גיטין דף לח:) משום שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות ודומי' לאנוסין והוי נמי כמצוה דרבים".

ובגיטין דף מ"א ע"ב מביא תוס' אותה קושיא בד"ה כופין, וז"ל: "וא"ת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, דהכי אמר בפ"ק דשבת (דף ד.) גבי הדביק פת בתנור". ומתרץ: "וי"ל דדוקא התם אמרינן הכי משום דפשע שהדביק סמוך לחשיכה, אבל הכא דלא פשע לא . . וחציה שפחה וחציה בת חורין דכפו את רבה (לעיל לח:), משום דנהגו בה מנהג הפקר, אע"ג דהם פושעים, כיון שהיתה מחזרת אחריהם ומשדלתן לזנות חשיבי כאונסים, ועוד דמצוה דרבים שאני".

ויש לעיין בטעם השינוי בין התוס' בשבת להתוס' בגיטין, שבשבת הטעמים ש"דומים לאנוסין" ו"מצוה דרבים" נחשבים לתירוץ אחד, ובגיטין נחשבים הם לב' תירוצים*.

ויובן בהקדים הפי' בהדביק פת בתנור, דרש"י פי' בד"ה הדביק פת בתנור "בשבת בשוגג ונזכר שהוא שבת קודם שתאפה", היינו שפשיעתו היתה בזה שלא נזכר שהיום שבת. ותוס' הנ"ל בגיטין פי' "דפשע שהדביק סמוך לחשיכה", היינו שפשיעתו היתה בזה שלא הי' זהיר בזמן כניסת השבת ופשע בזמנו, היינו שלפי' התוס' בגיטין הפשיעה היא יותר חזקה**.

וי"ל שהתוס' בגיטין סבירא להו שזהו ההבדל בין רדיית הפת ולחציה עבד וחציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר, דבמקרה של חציה עבד הם לא כ"כ מזידים, והמעשה זנות שלהם נחשב קצת לאונס, משא"כ ברדיית הפת המעשה שלו (הרדיי') נחשב לפשיעה גמורה, שהרי הוא הי' צריך להזהר בזמן כניסת השבת. ולכן מספיק הטעם ש"דומים לאנוסין", והטעם ש"מצוה דרבים" נחשב לעוד תירוץ.

משא"כ התוס' בשבת סבירא להו כשיטת רש"י שהפשיעה היתה בזה שלא נזכר שהיום שבת, ואם בזה אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, אי אפשר לתרץ בחציה עבד שאנוסים היו, כי סוף סוף גם אצלם הי' פשיעה, ואם משום מצוה דרבים שאני אולי אין לומר כן במצב של פושעים, וע"כ מצרפים התוס' שני הטעמים ביחד.

כלומר, להתוס' בשבת הפשיעה ברדיית הפת ובחציה עבד כו' שנהגו בה מנהג הפקר מדובר באותו סוג פשיעה ולכן בחציה עבד יש צורך בב' הטעמים יחד, משא"כ להתוס' בגיטין הפשיעה ברדיית הפת היא פשיעה חזקה יותר מזו שבחציה עבד, ולכן דוקא ברדיית הפת אין אומרים חטא בשביל כו' משא"כ בחציה עבד מספיק הטעם דאנוסים היו ומעשה שלהם אינם נחשבים לפשיעה כ"כ.

*) ממסורת הש"ס כאן נראה דלומד גם בתוס' הכא שהוא תירוץ בפני עצמו, וציין גם לפסחים פח,ב, בד"ה כופין. המערכת

**) ראה רש"ש וחי' ר' עזריאל בגיטין שם שפירשו כוונתם. המערכת