בתניא פרק לה (מה, א שו"ה הבהמית) נדפס: "מדותיה הרעים", וב"לוח התיקון" כותב רבינו שצ"ל "הרעות" (ועפ"ז תיקנו בתניא שבקונטרס מ"מ וכו' לפרק זה).

והנה בתניא שם ממשיך ואומר על המדות הרעות הנ"ל: "דאתכפין לקדושה, ובע"כ עונין אמן ומסכימין ומתרצין לעשיית המצוה".

וצ"ע מדוע לא העיר רבינו על כך שתיבות אלו הן לשון זכר, ולכאו' צ"ל: עונות .. ומסכימות ומתרצות.