א. בתניא פ"א מפרט את הארבע יסודות ארמ"ע שבנפש הבהמית, וכן את המידות הרעות הבאות מהם בפרוט רב. וכן בהמשך בפ"ו כשמפרט את הנה"ב אומר "שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל".

ב. ואינו מובן מדוע לא מפרט את היסודות של הנה"א והמידות טובות הבאות ממנה. בפ"ג כשמפרט את כוחות הנה"א. ורק בדרך אגב מזכירן 1. בפ"ג "והצמאון הוא מיסוד האש שבנפש האלוקית" 2. בפ"ח דף י"ג "מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלקית" 3. בפ"ט דף י"ד "והיא בחי'* המים וזרע אור זרוע שבקדושת נפש הבהמית".

ג. גם כשמזכיר את המדות טובות של הנה"ב בפ"א אינו משייכן לארבע יסודות טובות.

ד. יסוד העפר שבנפש האלוקית לא מוזכר כלל מהו ענינו, ולכאורה כל דבר גם רוחני מורכב מארבע יסודות.

באגרת הקדש טו ע' 242 מסביר את מה שאמר אאע"ה "ואנכי עפר ואפר" ומסביר שהעץ הנשרף שהי' מורכב מד' יסודות אדמ"ע, וג' יסודות אמ"ר חלפו והלכו להם ... ויסוד הד' שהי' בעץ שהוא העפר שבו ואין האש שולטת בו הוא הנשאר קיים והוא האפר".

היינו שענין השריפה הוא פירוק ההרכבה של ארבעת היסודות שאמ"ר נפרד מהעץ שמהותו וממשו וחומרו וכו' הוא יסוד העפר, והאש מים רוח "הי' מעט מזעיר בעץ" והאפר לגבי העץ אין לו דמיון וערך אל מהות העץ קודם שנשרף כך אומר אאע"ה, ואנוכי לגבי מדתו מדת החסד עפר ואפר, אין לי ערך ודמיון.

וצ"ל אם האמ"ר הוא רק מעט מזעיר והוא נפרד מהעץ בזמן השריפה ויסוד העפר אין האש שולטת בו, א"כ היכן ולאן הלך כל כמות וכובד העץ, הרי האפר הוא מעט מזעיר לגבי רובו שלפני השריפה. וצריך ביאור גשמי על זה.