עסיס רמונים על הפרדס

באוה"ת פ' יתרו ע' תשעב בהגהות על תו"א ד"ה בחודש השלישי, בהגה"ה על מ"ש בתו"א ד"ה בחודש השלישי, אשר על עולם העשי' נאמר "על כל שבח מעשה ידיך" שהוא בחי' מעשה וכח חיצוני בלבד, והוא למטה ממדריגת המלאכים שהם מבחי' שם כמ"ש "בורא קדושים ישתבח שמך", משא"כ "מעשה ידיך" שהוא רק בחי' מעשה,

וכותב ע"ז באוה"ת וז"ל: צ"ע דבס' יצירה פי' איך עשר ספירות במספר עשר אצבעות, וז"ל הפרדס בחיבורו עסיס רמונים על הפרדס ש"א פ"א ע"ס במספר עשר אצבעות שהרי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שהם כינוי אל ע"ס. וא"כ איך אומר דמעשה ידיך זהו למטה מבחי' ישתבח שמך. עכ"ל באוה"ת. [ומתרץ שם בכמה אופנים. ועיג"כ בדרוש לה"ע שאוא"ס ב"ה למעלה עד אין קץ, באוה"ת ענינים ע' קטז וע' קכד].

ויש לציין אשר ספר "עסיס רמונים" (שהוא קיצור של ספר הפרדס להרמ"ק ז"ל), חיברו ר' שמואל גאליקו תלמיד הרמ"ק (וחיברו עוד בחיי רבו), כמבואר בדפוסים הראשונים של הספר. ורק בדפוס אמשטרדם של ספר עסיס רמונים, לא נזכר משום מה זהות מחברו, וגם הרבנים המסכימים שם מייחסים ספר זה אל הרמ"ק עצמו.

ולכאו' הלשון באוה"ת כאן "הפרדס בחיבורו עסיס רמונים", הוא ע"פ דפוס אמשטרדם שהי' לפני הצ"צ.

גם יש להעיר, אשר גוף הענין נמצא גם בפרדס עצמו שם בש"א פ"א. אלא כנראה הטעם שבאוה"ת מציין כאן לעסיס רמונים (אף שהוא רק קיצור של הפרדס), כי בעסיס רמונים הלשון הוא (על ענין שהע"ס הם במספר עשר אצבעות) "שהרי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך", משא"כ בס' הפרדס הלשון על אותו ענין הוא רק: "והכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". אף שגם בפרדס הוא אותו המכוון ממש מ"מ נקט הצ"צ לשון העסיס רמונים שהוא מכריח את זה בפסוק.

הגהות הצ"צ על הפרדס

ספר הפרדס להרמ"ק, הובא במקומות אין ספור בחסידות. ובס' אוה"ת להצ"צ (על מארז"ל וענינים) וכן בספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, יש גם הגהות רבות על פרקים שלימים של הפרדס. [ובספריית רבינו יש גם טופס אחד של ס' הפרדס מעוטר בהגהות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בגוכי"ק].

אולם בשני מקומות באוה"ת ראיתי שכותב לשון, שבדרך כלל אינו רגיל:

א) באוה"ת תשא ע' א'תתקלה, מעיר על מ"ש בפרדס שכ"ג ערך כיור, כי אחרי שמאריך הפרדס בדרגות ובחינות הכיור, הוא כותב: "אלא דקשיא כי כיור הי' בו מים שנראה בחסד, אם לא שנאמר שהמים האלו היו מצד מי גשמים היורדים בגבורה, ולכן היו נפסלים בלינה שהי' שולט בהם הדין החזק. עכ"ל הפרדס.

וכ' באוה"ת: ומ"ש הפרדס שם דרך ספק שמא המים האלו היו מי גשמים במחכ"ת אשתמיטתי' המשנה ספ"ד דסוכה נשפכה או נתגלתה הי' ממלא מן הכיור, והיינו לניסוך המים, והמים היו באים מן השילוח שהוא מעיין וכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה דקאי על ניסוך המים בפ"ד דסוכה שם דמ"ח ע"ב. עכ"ל באוה"ת.

[ובגוף קושיית הצ"צ על הפרדס נדון בזה בא' מגליונות הבאים בעז"ה].

ב) באוה"ת שה"ש (כרך שני) ע' תיט, מאריך בענין מור, ומביא מהפרדס שכ"ג בערכו שמביא ממקומות שונים בזוהר בדרגת מור אם הוא כתר או חסד, ומהתיקונים כי מור הוא בחסד או בנצח. ומעיר באוה"ת: ותמיהני שלא זכר מאמר דס"פ משפטים דקכ"ג ע"א דמשמע שהר המור הוא יסוד. [ולעיל שם מביא הצ"צ מעוד מאמרי הזוהר ומדרשים המקשרים הר המור וארץ המורי' עם ענין המילה שהוא יסוד].

קבלת הרמ"ק בסוד נקודות

במקומות רבים בחסידות, מובא אשר בספרי הרמ"ק ז"ל לא נמצא מענין הצמצום, והי' סבור אשר הכתר נמשך מא"ס דרך עילה ועלול. ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' קיט: כי הנה הרמ"ק ז"ל בפרדס לא ידע מענין צמצום ומקום פנוי הנז' בע"ח כו' ועכ"ז אין ר"ל שהתהוות הכתר מא"ס ב"ה הוא רק ע"ד השתלשלות עילה מעלול כו'. וראה בארוכה בהגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' לט. סה"מ תרס"ה ע' רנד [ושם נזכר ג"כ: "דבפרדס כמדומה שלא נמצא ענין עתיק ואריך"]. סה"מ תרס"ח ע' רד. וראה גם בהמובא בארוכה בספר הערכים חב"ד כרך ג' ע' קיח. כרך ד' ע' קה.

ובאגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' צד, הלשון: "שהפרדס לא ידע כלל מתהו כמ"ש באגה"ק". ושם בע' צו: כי הפרדס לא ידע מתהו ומשבה"כ ומענין הבירורים כמ"ש באגה"ק. [המו"ל שם בהמ"מ מציין לאגרות קודש אדה"ז אג' לד: "עיקר העלאת מ"ן זה של העלאת ניצוצין לא נזכר אלא בקבלת האר"י ז"ל לבדה ולא במקובלים שלפניו"].

ובד"ה לכה דודי בס' מאמרי אדה"ז מארז"ל ע' תנה [והוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ של מאמר אדה"ז], כותב על קבלת הרמ"ק: "ואין הפרש בינו לקבלת האריז"ל אלא שזהו בסוד נקודות לבד דהיינו רק י"ס ולא שתחלק הנקודה לי"ס כמו כתר שבחכמה וחסד שבחכמה כו' שאז נקראים ספירות וכשכלולים מבי"ע נק' פרצוף כו' שזהו עיקר קבלת האריז"ל אבל בכלל מאתיים מנה דממילא יש בו כוונת האריז"ל". ושם נזכר ג"כ שהחרוזים של "לכה דודי" ייסדם הר"ש אלקבץ עפ"י קבלת הרמ"ק.

ענין זה ממאמר "לכה דודי" הובא ג"כ בהגהות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בגליון הסידור הנדפס בהוספות לסידור עם דא"ח שיט, ד. ועד"ז בסה"מ תרמ"ו-תר"ן ע' שלד: ידוע ההפרש בין קבלת הרמ"ק לקבלת האריז"ל, דהרמ"ק מדבר בסוד נקודות, ועיקר קבלת האריז"ל בסוד ספי' ופרצוף (ע' בהקדמת אוצ"ח) ויש בכלל מאתים מנה. ונזכר מענין זה ג"כ בלקו"ש חכ"ד ע' 133.

ולפעמים מובא בסגנון אחר: אשר הרמ"ק דיבר בדרגת תוהו שבתיקון, והאריז"ל בדרגת תיקון שבתיקון. ראה שיחת ש"פ שמיני תשמ"א.

וראה בשיחת יו"ד שבט תשכ"ג, אודות ס' הגירושין להרמ"ק, ובטעם שלא הובא ס' זה בדא"ח. [ויל"ע עוד שם בשיחה אודות קבלת הרמ"ק].

גדולתו של הרמ"ק ז"ל

ע"ד הפלאת גדולתו של הרמ"ק ז"ל, נזכר בהערת רבינו בקונטרס "אהבת ישראל" ע' 7 (ומשם נדפס ג"כ להוספות בסו"ס כתר שם טוב, קה"ת תשנ"ט, ע' פז). כי אחרי שמביא שם מס' תומר דבורה להרמ"ק פ"ב: שכ' "ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים כאילו היו אחיו ויותר מזה כו'",

מוסיף לציין בהערה שם לסדר הדורות ח"א של"ב (מס' חרדים) שכ' וז"ל: ב' חכמים גדולים מקובלים בדורינו מ' משה קורדאווירי הי' אב"ד בק"ק צפת ונפטר בשנת ש"ל והאר"י הי' מלווה מטתו והעיד שראה שלווהו תרין עמודי דנהורי וגמיר דלא אתחזי אלא לחד בדרא או לתרין (ויקהל משה ד"ז ע"ד). עכ"ל. והמדובר בדורו של הרמ"ק! עכ"ל רבינו בהערה.

ועיג"כ בלקו"ש חכ"ד ע' 133 ואילך, שמבאר בארוכה מה שהספיד האריז"ל את הרמ"ק ז"ל בפסוק "וכי יהי' באיש חטא משפט מות ותלית אותו על עץ" שהוא ע"ד הד' שמתו בעטיו של נחש כו', ע"ש בארוכה.