א

בתניא אגרת התשובה פי"א: "וכמו שאנו מברכין בכל תפילת י"ח תיכף שמבקשים סלח לנו כו' ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח והרי ספק ברכות להקל משום חשש ברכה לבטלה אלא אין כאן שום ספק כלל מאחר שבקשנו סלח לנו מחל לנו".

וי"ל שנקודה זו שחיוב על כל מתפלל להיות בטוח שתפלתו נתקבלה, ונמחלו לו כל עוונותיו מצינו בליקוטים שנדפסו בסוף "ספר מהרי"ל" - למהר"י סגל - רבן של כל מנהגי אשכנז וכו'.

והוא מבסס נקודה זו עפ"י מ"ש בגמרא (יומא נג, ב) שאחרי שגומר תפילת שמו"ע יפסע ג' פסיעות לאחוריו, ויחכה קצת ורק אח"כ יכול לחזור למקומו. והממהר לחזור - דומה לכלב ששב על קיאו.

ואמר המהרי"ל שנפלה מחלוקת בין ההמון ליישב המשל הזה. ומתרץ דאיתא בכמה דוכתי', שמי ששב מחטאו יהא נדמה לו כאילו לא חטא מעולם. (כמ"ש באגה"ת פ"ב).

ויהא בטוח במחילה גמורה ולא יחשוב אולי לא נתכפרו עוונותיו (כלשון אדה"ז בפרק י"א: ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית')

ויגמור בדעתו שלא לחזור לחטוא לעולם. (כמ"ש באגה"ת פ"א דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית')

והשתא כשאדם סיים תפלתו ופסע לאחוריו ישאר עומד שם וידמה אל לבו שתפלתו נתקבל ונתכפר ונפטר מכל וכל. ואם חוזר מיד נראה כאילו ממהר לבקש ולהתפלל על שיחזור לחטוא עוד, משל לכלב דכבר קץ ומאס במאכל שבמעיו עד שהקיאו, ושוב חזר עליהם ומתוקים לו כדבש (ו)אוכלם.

ב

בתניא שם ממשיך: "ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל".

ובשיחת כ"ק אדמו"ר (נעתק במ"מ, ליקוט פירושים, ושינויי נוסחאות ע' תיב) מסביר שלכאורה למה לא באה הגאולה מיד אחרי הברכה לפני שמספיקים לחטוא?

ומבאר שאין הכוונה שמשיח צריך לבוא מיד, אלא שאז (אם לא שחוזרים וחוטאים) הי' צריך להתחיל הסדר של הגאולה. היינו שאליהו הנביא צריך לבוא יום אחד (או ג' ימים) קודם לבשר את הגאולה וכו'. ועד אז כבר מספיקים לחטוא ולכן משיח עדיין לא בא.

ולכאורה הקושיא אינה מובנת,

ובהקדים - הרי בפשטות הכוונה במ"ש בתניא "ואילו לא היינו חוטאים וכו'", היא לתרץ למה הגאולה לא באה אחרי שברכנו בשם ומלכות "גואל ישראל"?

ומבאר, כי למרות שישנו מחילה גמורה אחרי ברכת סלח לנו, ומברכין גואל ישראל מ"מ עדיין נשאר ענין החטא כי אנו חוזרים וחוטאים.

והרי פשוט וברור שישנם כו"כ מישראל בכל דור ודור ובכל עת ורגע שמצד זכויותיהם והעדר מציאות החטא אצלם ראוי משיח לבוא, ומיד. ולאו דווקא מצד זה שהתפללו "גואל ישראל". ולמה מתעכבת הגאולה כ"כ הרבה זמן. וכלשון אדה"ז בלקו"ת מטות (פה, ד) "וא"כ למה עכשיו אריכות הגלות שבית המקדש חרב יותר מי"ז מאות שנה"!

והתירוץ הוא לכאורה, היות ובשאר בני ישראל חסר עדיין שלימות זו, ולכן משיח טרם בא. ע"ד משארז"ל אילו היו בנ"י משמרין השבת (אחת או שתים - ראה התיווך בזה בלקו"ת בהר מא, א). מיד נגאלין. שהכוונה בפשטות היא לכל ישראל. כי בל ימלט שבמשך כל הדורות לא הי' אחד ששמר שבת א' או ב' כהלכתו.

וא"כ אפי' נאמר שאיש זה התפלל ונמחלו לו כל עוונותיו ולגביו - משיח (ולא רק אליהו) יכול לבוא ומיד, אבל לפועל ישנם כאלו שטרם התפללו או שכבר עבר זמן מה מתפלתם, ולגבם אין הזמן מוכשר. ובפרט שבנ"י מפוזרים בכל קצווי תבל ובזמנים ושעות אחרים וכו'.

ולכן עדיין בן דוד לא בא מיד אחרי תפילת שמו"ע של זה היחיד. אפילו עוד לפני שיחיד זה הספיק לחטוא.

וזהו כוונת אדה"ז לכאורה, "ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים מיד (הכוונה לכל ישראל) היינו נגאלין מיד". כלומר, זה שלא בא אחרי תפילת כל ישראל, זהו מפני שלדאבונינו מאז החורבן לא הי' זמן אחד שכל בני ישראל הם בלי חטא - כי לכל אחד ישנו הנסיון של חטא לאחרי התפילה. ולא כולם מתפללין בשעה אחת. ומשום זה מתעכבת הגאולה.

ולפי"ז מהו ההכרח שכוונת אדה"ז היא לא למשיח עצמו כ"א לתהליך וסדר הגאולה?

ולכאורה השאלה והתירוץ מתאים יותר בנוגע לבקשת צרכיו הפרטיים.

ולמשל - איכר שלא ירדו לו גשמים על שדהו הנמצא שלא בסביבות שדות של אחרים - כך שאין כאן עירוב של זכיות וכו' של אחרים. ומתפלל בשמו"ע מברך השנים. ומסיים ברוך אתה ה' מברך השנים. הנה לפי מ"ש אדה"ז שהיות ובירך בשם ומלכות הרי בלי שום ספק הוא שהשמים יפתחו וירדו גשמים על שדהו מיד! וזה שלא בא הגשם לפועל הוא מפני שחטא אח"ז.

וע"ז יש להקשות מ"ש כ"ק אדמו"ר - למה לא בא הגשם מיד אחרי הברכה עוד לפני שמספיק לחטוא?

והתירוץ ג"כ מתאים - היות שירידת גשם בדרך הטבע היא תהליך ארוך (כמבואר בריש מס' תענית) ולכן עד שירד הגשם מספיקים לחטוא ושוב נעצר הגשם.

משא"כ בדבר שתלוי ברבים - כמו הגאולה, י"ל בפשטות. שאה"נ, היחיד אכן פעל בתפילתו כפרה על עצמו, וראוי הוא לגאולה, אבל טרם נפעל תשובה וכפרה כללית לכל בנ"י וממילא נתעכבת הגאולה.

ויש ליישב. ומסיימים בטוב.