ידוע לכל מענה המשיח לבעש"ט על שאלתו "אימתי קאתי מר?" "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה..." (כש"ט בתחלתו, ובשאר מקומות שמציין כ"ק אדמו"ר באג"ק ח"ד (תשי"א) עמ' נט ואילך1).

כמו"כ נודע פתגם אדמו"ר מוהרש"ב (תו"ש עמ' 112, ועיי"ש בארוכה): "דער עיקר פון יפוצו מעיינותיך חוצה האט זיך אנגעהייבען נאך פטרבורג...", ועי' (בין השאר) בהשיחה לי"ט כסלו בלקו"ש חלק ל' בקשר הענינים בין "אתי מר" וגילוי חסידות "נאך פטרבורג" (ועיג"כ אגרת הקודש שצויינה לעיל). גם עפ"י פתגם דלעיל מהרבי נ"ע, אולי אפשר לבאר מה שלכאורה מוקשה בעת שמעיינים יותר בתשובתו של המשיח להבעש"ט:

זלה"ק בכש"ט (בנוגע לעניננו):"ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר והשיב בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות, ויהי' עת רצון וישועה, ותמהתי ע"ז והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר שעי"ז יוכלו גם אנשי גילי לבוא למדריגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעלות וילמדו וישיגו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה".

ולכאורה צ"ל: (א) הרי לפי הנ"ל כדי לזכות ל"אתי מר" אינו מספיק רק "הפצת המעינות חוצה" אלא גם "לעשות יחודים" - "ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך", דבר שלכאורה כ"כ קשה שגם הבעש"ט עצמו כותב "ותמהתי ע"ז והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות"? (ב) מכיון שלבעש"ט "לא נתנה רשות כל ימי חייו לגלות זאת" ולא ידוע לנו על גילוי "שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים" גם לאחרי הסתלקותו, הרי לכאורה "מה הועילו חכמים בתקנתם", התמי' דהבעש"ט "מתי זה אפשר להיות" לכאורה במקומה עומדת, ומתחזקת הקושי' עוד יותר למה לא הורשה הבעש"ט לגלות ה"שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים"?

והנה, הלשון "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך" מורה ש"הפצת המעינות וכו'" פועלת אשר בדרך ממילא "יכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך", שאז יבוא מלכא משיחא. דהיינו שלימוד תורת הבעש"ט פועל אצל כולנו שנוכל לעשות "יחודים ועליות", פועל ביאת המשיח.

והנה, הענין של "יחודים ועליות" יכול להשתנות מאיש לאיש ומזמן לזמן, ולא כל ה"יחודים ועליות" פעולתם שווה:

דוגמא לדבר: בסה"ש תש"ג (עמ' 167-168) מסופר איך שהבעש"ט התבודד ביוה"ל הט"ז שלו ונגלה אליו אליהו הנביא ובתשחוק על שפתיו, ואמר לו אליהו: "דו מאטערסט זיך בעמל רב אויף צו מכוון זיין די יחודי השמות הקדושים, וואס זיינען יוצא פון די פסוקי תהלים וואס דוד מלך ישראל האט מסדר געווען, און אהרן שלמה דער ארענדאר און זלאטע רבקה די ארענדארקע ווייסן גאר נישט די יחודי שמות הקדושים וואס זיינען יוצא פון דעם "ברוך הוא ומבורך לעולם ועד" וואס דער ארענדאר זאגט . . און די יחודים רעש'ן אין אלע עולמות, מער ווי די יחודי שמות ועלכע די צדיקים הגדולים זיינען מכוון".

מובן שיחודים אלו, דאהרן שלמה דער ארענדאר און זלאטע רבקה די ארענדארקע "הרעישו בכל העולמות וכו'", אף שלא היו תוצאה מ"פרסום למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת" - שאז "ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך".

ברם, ישנו עוד אופן של "יחודים" (שאינם נובעים מעצה"נ ומפשיטותם העצמית של אנשים פשוטים, שיותר גבוה מעבודתם של צדיקים, בעלי השגה ועבודה קדושה וכו', אלא להיפך), הם יורדים בלבושים יותר גסים, וע"ד מה שכותב כ"ק אדמו"ר באג"ק ח"ג ע' פ"ט בנוגע לשליחות: "שהה"מ מסר לתלמידיו לכאו"א יחודים השייכים למדינות שונות, אלא שאז דיברו בגלוי (אפען), והכל ראו שזה יחודים ממש, ועתה הכל בהלבשה...".

והנה, מה שעיקר ד"יפוצו" התחיל לאחר פטרבורג הוא משום שאז נתלבשה חסידות בלבושי השגה ונעשה שייך לכאו"א (עי' תו"ש ולקו"ש שנסמנו לעיל, וכנודע הפתגם החסידי: "וואס קען זיין מער חוצה ווי דער קאלטער שכל" - היינו שחדרה לה"חוצה" (שבכאו"א) שאין חוצה למטה ממנה).

באותיות אחרות: הלבוש דהשגה פעל אשר גילוי תורתו של הבעש"ט - תורתו של משיח (כנ"ל במענת המשיח), לא יהא באופן ד"יחודים ועליות" אשר אינו שייך לכאו"א, אלא באופן של "יחודים" כמו שמתלבש בלבושי השגה, ובאופן פנימי דוקא - חב"ד.

והיינו, אשר הבעש"ט כשראה כמה קשה הדבר לפעול שכאו"א יהא בדרגתו וכו' רצה להמשיך הנ"ל ע"י מקיפים - "סגולות ושמות".

[וע"ד המשל מ"האבן יקרה בכתר המלך", שמספיק לימודו כטיפה אחת (עיי"ש בהשיחה בלקו"ש), ורביה"ז פעל ע"י מסירת נפשו שיבוא הדבר בלבושי השגה - כפי גילוי תורתו של משיח שחודרת עד למדריגה הכי תחתונה ("מלאה הארץ דעה")].

עוי"ל, אשר משו"ז מנעו מהבעש"ט מלגלות ה"סגלות ושמות", בכדי שיבוא לגילוי תורתו ותורתו של משיח באופן פנימי של חב"ד דוקא.

כמו"כ, ע"י גילוי באופן כזה סר חששו של הבעש"ט על אריכות הזמן, כי להשגה שייך כאו"א, מש"כ להשיג מדריגותיו, וכו'. וזהו גם זלה"ק דכ"ק אדמו"ר (אג"ק ח"ו ע' קעז): "ולהעיר במה שכותב כת"ר אודות היכולת להביא את משיח צדקנו זה מכבר על ידי יחודים וכו' - ממה שכותב אדמו"ר האמצעי בשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך בביאור החילוק דבעתה ואחישנה". ולכאורה משמע שכונת רבינו בהמכתב הוא אשר דוקא בעבודה מסודרת ע"י הבנה והשגה זוכים ל"אחישנה", משא"כ באם זה ע"י יחודים הרי"ז באופן ד"בעתה" (עיין בשע"א שם).

ועפ"י הנ"ל, לא רק שלימוד תורתו של הבעש"ט באופן של השגה דוקא, שייך לכאו"א, ובמילא לא יתארך הזמן דביה"מ, אלא דוקא באופן זה (ולא ע"י "יחודים") זוכים לביה"מ באופן דאחישנה.

[וע"ד הצחות י"ל אשר "היחודים והשמות והעליות" נפעלים גם עכשיו ע"י לימוד החסידות, והם: "יחודים" דיחו"ע ויחו"ת; שמות: "שמע" (יחו"ע), ו"ברוך שם" (יחו"ת); והרי קרי"ש היא גם בחי' עליות - ממושבותיכם תביאו" וכו'.).

ויה"ר שנזכה "אחישנה שבאחישנה" (לשון קדשו דכ"ק אדמו"ר).