בד"ה "ויהי ביום השמיני" תשל"ז (סה"מ עמ' 208) מקשה, גם צלה"ב מהו"ע קרא משה לאהרן ולבניו, הרי היו באהל מועד, וכמ"ש ס"פ צו "ומפתח אהל מועד לא תצאו", וא"כ מה הי' צריך לקרוא אותם?

וכ"ה ג"כ בד"ה זה תרע"ב (המשך תער"ב ח"ב עמ' תתקמג), ובד"ה זה תש"ד מביא ג"כ פסוק הנ"ל, "ומפתח אה"ד וגו'", אבל אינו מפרש הקושיא כבמאמרים אלו.

ולכאורה אינו מובן, הרי בפסוק הנ"ל בס"פ זו מפורש "לא תצאו שבעת ימים לילה ויום", היינו שהאיסור לצאת מאוה"מ הי' רק למשך ז' ימי המילואים, אבל לאח"ז מותרים לצאת לבתיהם. ובפרט שאז הי' עוד לפני סידור המחנות, ולאו דוקא שהיו אהרן ובניו גרים דוקא בסמיכות למקום המשכן. וא"כ מובן שביום השמיני, אחרי שהלכו לאהליהם, הי' צריך משה לקרוא להם לבא לאה"מ כדי לעשות עבודת יום השמיני, ומה הקו' בהמאמרים?!

ואבקש מקוראי הגליון, לעיין בזה.