א. בפרק יב ולהלן מסביר את מהות מדריגת הבינוני: "שלשה לבושי נפש האלקית הם לבדם מתלבשים בגוף ... אך מהות ועצמות נפש האלוקית שהן עשר בחי' לא להן לבדן המלוכה ... (ובהמשך) כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית (והכוונה לכל נה"ב ששם משכנה כבפ"ט) ... בבינוני הוא בתקפו כתולדתו ... ולא נתבטל במיעוט לגבי הטוב ולא נדחה ממקומו כלל ... הרע הוא בתקפו ובגבורתו בחלל השמאלי כתולדתו ולא חלף והלך ממנו מאומה, ואדרבה נתחזק יותר בהמשך הזמן...". ועוד מובא כדומה לזה.

היינו שמדבר על כל עשר כוחות הנפש שנשארו כפי שהוא, רק שאינם באים לידי ביטוי בעבירה כלשהו, ואפי' לא במחשבה. ובזה הוא שונה מהצדיק ורע לו, שהצדיק כבר הפך חלקית את הרע שהי' לו מתולדתו.

ב. והנה בפרק לז מסביר את המעלה של מצוות ת"ת על כל המצוות, ואפי' על מצוות צדקה שעלי' נאמר "ששקולה כנגד כל המצוות":

1. בת"ת מברר את הלבושים הפנימיים של הנה"ב דיבור ומחשבה, שבהם הוא משתמש לת"ת.

2. וכן ש"גם מהותן ועצמותן של בחי' חב"ד מקליפת נגה שבנפש החיונית נכללות בקדושה ממש".

היינו שכל מי שלומד ת"ת מברר את מהות ועצמות בחי' חב"ד של נה"ב.

ג. וצריך להבין: 1. לכאורה יש סתירה בין פרק יב לפרק לז. שבפרק יב מסביר שבינוני יכול להפוך רק את הלבושים מחדו"מ ולא את עצם הנפש, וכאן אומר במפורש שהבינוני יכול להפוך, לא רק אתכפיא אלא גם אתהפכא, בחב"ד של הנה"ב.

וכבר עמד בזה בשיעורים לספר התניא, ומתרץ שבפרק יב מדבר על המידות בלבד, ואילו כאן על החב"ד, ואין סתירה. אבל לכאורה אינו מובן שהרי אומר במפורש בפרק יב כנ"ל - "אך מהות ועצמות נפש האלקית שהן עשר בחי' לא להם לבדן המלוכה", הרי שכולל גם את חב"ד. וצריך ביאור.

2. גם לאחר הביאור שבוודאי קיים, אינו מובן, הרי זה פרט חשוב במהות מדריגת הבינוני, וא"כ מדוע לא מביאו בפרק יב ששם הוא מקומו של כל פרטי מצבו של הבינוני, ומביאו רק בדרך אגב בביאור על מצוות תלמוד תורה. וצ"ע.