ברוקלין, ניו יורק
משמעות "יחודים" באגרת הבעש"ט [גליון]
בגליון ה' [תתכז] דן הרש"ב וויינברג שי' במ"ש באגרת עליית נשמה של הבעש"ט, שענין הפצת המעיינות חוצה הוא "ליחד יחודים", שיש פירוש בזה ע"ד הרמז, שהכוונה ליחודא עילאה ויחודא תתאה.
ומן הראוי להעיר ממ"ש אדמו"ר האמצעי בהקדמה לאמרי בינה, וז"ל: "וכמו שיובן, מכל אשר יבואר בפתיחה הכוללת תמצית כל הענינים, שבחיבור זה דשמע ישראל שכתבתי לכל אשר יחפוץ וישתוקק לקרב ולדבק נפשו בפרטיות הדברים שמדברים ביחוד אלקות ביחודא עילאה ויחודא תתאה, וישמע חכם ויוסיף דעת ותבונה למצוא ביגיעתו בזהר וכתבי האריז"ל כל פרטי הכוונות, ואם באמת הכל עולה אל מקום א' והוא אחדות הפשוטה דוקא ולא לעלות במעלות ומדרגות כונות ושמות ויחודים הנהוג בין המקובלים כי לא חפץ ה' באלה כי אם בכוונה אחת לבד לקשר נפשו אל אמתת עצמותו ית'".
"שמח בחלקו" ברוחניות [גליון]
בגליון ו' [תתכח] העיר הת' ש.ל. במ"ש באגרת מרבותינו נשיאינו אודות שיהי' האדם שמח בחלקו ברוחניות, דלכאורה זהו היפך המבואר בכ"מ שברוחניות אסור שיהי' שמח בחלקו. ובהערת המערכת כבר העירו דפשוט הדבר שבאותה אגרת קאי כשרוצה לילך בגדולות שאינם לפי ערכו ומתעצב כשאינו יוכל להגיע לשם.
והנה באמת כל התניא מיוסד על המושג דשמח בחלקו המבואר באותה אגרת, שהרי בתניא מבואר כיצד הבינוני צריך להיות שמח במדריגתו, ולא להתעצב מזה שאין הוא במדריגת צדיק שאין לו יצר הרע (אך יחד עם זה מבואר בפרק יד שהבינוני צריך לעשות את התלוי בו, ואולי תכנס בו נשמת צדיק וכו').
מאמרי התורה אור [גליון]
בגליון האחרון העלה הרב אלי' מטוסוב שי' סברא המתקבלת על הדעת בענין הביטוי "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" שבתורה אור ר"פ בראשית, שכנראה זהו לשון אדמו"ר הזקן עצמו [ובאמת כן מפורש בהנחת אדמו"ר הרש"ב מד"ה ומקנה רב תרל"ח: "כ"ה לשון רבינו ז"ל"] (ולכן דייקו בו אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש, והביאו מקורות ללשון "אלף" ממארז"ל אלף נכנסים למקרא כו', ולביטוי "ככה" וכו'), אבל הניח בצ"ע זה שבהנחת אדמו"ר האמצעי מאותו מאמר (בסה"מ תקס"ה) לא נמצא ביטוי זה.
ולכאורה יש ליישב ע"פ מ"ש בשער התורה אור על הנחות מהרי"ל שבתורה אור "ורובם סדרם לפני אחיו אדמו"ר נ"ע [הוא אדמו"ר הזקן] והוא הגיה אותם בכבודו ובעצמו ככתבו וכלשונו", וכן כתב אדמו"ר הצמח צדק באגרתו אודות התורה אור "אשר הרבה מהן שם רבנו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם".
וא"כ יש לומר בפשיטות שלשון זה הוא ממה שהוסיף אדמו"ר הזקן בעת ההגהה בכתב ידו (וכמו שרואים בהגהת אדמו"ר הזקן על המאמר "דער פרומער וארא" (כרם חב"ד גליון 2 ע' 5 ואילך), שיש בו גם הוספות), ולכן לא נמצא בשאר ההנחות, אבל יחד עם זה מדייקים בו רבותינו נשיאינו.
Download PDF