במאמר "ביום עשתי עשר יום" כו' תשל"א - סה"מ מלוקט ג' (עמ' צט), מביא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (ס"ג) הביאור איך נשתלשל הענין דעבודה זרה, ומביא, שבדורות הראשונים ידעו שהשפע מגיע מהקב"ה, וטעותם הי' שחשבו שהכו"מ יש להם בחירה אם להשפיע או לא, והודו לכו"מ מצד ב' טעמים: א - חמרא למרא טיבותא לשקיה. ב - כיון שלפי טעותם הכו"מ הם בעלי בחירה, חשבו שע"י שיודו להם ישפיעו להם יותר, ומזה נשתלשל אח"כ הטעות שעזב ה' את הארץ ע"ד מלך שמינה שרים וכו'.

ולכאורה לפי"ז יוצא, שהדורות הראשונים הבינו את התפקיד של כו"מ ע"ד מלצר שבעה"ב שלו נותן לו הוראות מדוייקות (תן כוס יין זה לפלוני), והמלצר יש לו בחירה אם לעשות תפקידו או שלא, והוא בשונה מהטעות שנשתלשל מזה אח"כ, שהוא ע"ד מלצר שבעה"ב נותן לו הוראות כלליות (חלק חבית יין זה לכו"כ אנשים), היינו, שיש לכו"מ לא רק הבחירה אם להשפיע או לא, אלא גם להשפיע לזה יותר ולזה פחות וכו' (עזב ה' את הארץ).

ולפי"ז צ"ע קצת, איך חשבו בדורות הראשונים שע"י שיודו לכו"מ ישפיעו להם יותר, הרי גם לפי טעותם אין להם שליטה במקור ההשפעה, אלא משפיעים השפעה מדוייקת ע"פ ציווי ה' (דאל"כ הרי זה בגדר של הטעות דעזב ה' את הארץ).