בד"ה ויקרא תשל"ב (תו"מ סהמ"מ ג' ע' קיח) כותב כ"ק אדמו"ר: "...מצד שרש התורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות כיון שעצמותו ית' אינו מוגדר ח"ו בשום גדר, גם לא בזה שכל העולמות הם לא חשיב לגבי', הנה ע"י שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, שיהי' לו נחת רוח ותענוג מעבודת התחתונים, נעשה עד"ז גם בתורה, שעניני העולם תופסים מקום כביכול לגבי התורה."

ועפ"ז מחדש כ"ק אדמו"ר פירוש נפלא, אשר "זה שדוד הי' משבח את התורה בזה שקיום כל העולמות תלוי בדקדוק אחד מדקדוקי התורה, אף שהתורה היא למעלה מעולמות, כי מצד השרש דתורה כמו שהיא מושרשת בהעצמות, שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים ושהדירה בתחתונים תהי' ע"י התורה, זה שחיות כל העולמות תלוי בדקדוק אחד דתורה הוא שבחה של תורה כביכול."

(והנ"ל הוא ביאור עמוק יותר ממה שמבואר בתניא (קו"א ד"ה דוד זמירות) "דזה שדוד נענש על שקרא דברי תורה בשם זמירות הוא לפי שדוד הי' משבח את התורה בזה שכל העולמות תלויים בדקדוק אחד מדקדוקי התורה, ונענש ע"ז, להיותה מיוחדת לגמרי באוא"ס ב"ה . . ולגבי א"ס ב"ה כל העולמות הם כלא ממש ואין ואפס ממש".

אלא דלפי"ז הדרא קושיין לדוכתא, למה נענש דוד על זה? וע"ז מתרץ רבינו בהחצי ריבוע: "ומה שנענש על זה הוא לפי ששבחים שייך לגילוי, ומצד הגילוי דתורה, כל העולמות הם לא חשיב".

ולא זכיתי להבין: הרי מבואר בדא"ח בכ"מ (ועייג"כ בד"ה בשעה שעלה תשכ"ה (תו"מ סהמ"מ ג' ע' שכ ואילך) דענין השבחים הוא לא סתם ענין ששייך לגילוים, אלא "שעל ידו יומשכו מההעלם אל הגילוי" (ל' המאמר שם)?

במלים אחרות: רבינו מבאר כאן בהמאמר שמאחר "שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים, שיהי' לו נחת רוח ותענוג מעבודת התחתונים - ושהדירה בתחתונים תהי' ע"י התורה ..., זה שחיות כל העולמות תלוי בדקדוק אחד דתורה הוא שבחה של תורה כביכול" - והיינו, שמגלים בתורה (ענין השבחים) ענינה העצמי וההעלמי אשר מצד העצמות, אשר בה ועל ידה (ע"י התורה) משלימים כוונת העצמות, והרי"ז ענינו ופעולתו של שבחים: להמשיך מההעלם (העצמי) שיבוא לידי גילוי (בתורה - שבתורה יורגש הענין כמו שהוא מצד העצמות וכו').

ולכאורה עפי"ז צ"ל מהו כוונת כ"ק אדמו"ר בביאורו דדוד נענש ע"ז "לפי ששבחים שייך לגילוי"?

ואבקש מקוראי הגליון להבהיר הענין ולהאיר עיני.