נחלת הר חב"ד, אה"ק
בתורת מנחם כרך י - תשי"ד ח"א (עמ' 247), שיחת י"ט כסלו (סכ"ג) נאמר: "ויש לבאר מ"ש ב'דף השער' "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד וכו'":
"הפירוש ד'בפיך ובלבבך לעשותו' הוא - ש'בפיך' קאי על דיבור, 'בלבבך' קאי על מחשבה, ו'לעשותו' קאי על מעשה.
"ולכאורה, כשמבארים 'איך הוא קרוב מאד', צריך להיות הסדר בא' מב' האופנים: מלמטה למעלה - לעשותו בפיך ובלבבך (מעשה דיבור ומחשבה), או מלמעלה למטה - בלבבך בפיך לעשותו (מחשבה דיבור ומעשה); ואילו 'בפיך ובלבבך לעשותו' הוא לא בסדר דמלמעלה למטה ולא בסדר דמלמטה למעלה?!
"ועכצ"ל, שסדר העבודה דכל אחד ואחד - שאליו נאמר 'קרוב אליך', ולא רק 'קרוב' סתם, אלא 'קרוב מאד', היינו, שמבלי הבט על החילוקים שיש מי שמגיע לזה 'בדרך ארוכה' ויש מי שמגיע לזה 'בדרך קצרה', הרי על כל אחד ואחד נאמר 'קרוב אליך הדבר מאד' - הוא באופן ד'בפיך ובלבבך לעשותו' דוקא, היינו, שלכל לראש ישנו ענין הדיבור, ולאח"ז מחשבה, ולאח"ז מעשה", עכ"ל. וע"ש מה שמבאר בארוכה.
והנראה בזה, דהנה הקול מעורר הכוונה, ראה טושו"ע או"ח סי' סא ס"ד. וכדאיתא בראשית חכמה שער הקדושה סו"פ טו: "ויברך בקול רם, רצוני לומר שישמע קולו לבני ביתו שלא יברך בלחש, כי אמירת הברכות בקול מעורר הכוונה ומביא זכירה". ועי' של"ה שער האותיות אות ק[פב, ב]. שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' סא ס"ה. סי' קא ס"ג. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א [ע' נה]. אוה"ת וארא [ע' קעו ואילך]. ספר המאמרים תרנ"ט [ע' ו].
ועי' בצוואה [פ"ד] בהנהגות צדיקים להגה"ק ר' נפתלי כ"ץ זצ"ל בעל סמיכת חכמים (אות כא) שכתב: "כוונת אמן, פירושו שיענה אמן בכל כחו ממש, כי הקול מעורר הכוונה, כדקיי"ל [שו"ע או"ח סי' תקפב ס"ט] בתפלות ר"ה ויו"כ דמותר להתפלל בקול רם כדי לעורר הכוונה. והיינו נמי בכל כחו בכל כוונתו כפי' רש"י [שבת קיט, ב. ד"ה בכל כחו] דהא בהא תליא כדאמרינן". ועי' תולדות יעקב יוסף פ' קדושים. פרי הארץ להרה"ק ר' מענדל מוויטעבסק זצ"ל (מכתב מג). צעטיל קטן (אות יא). להעיר מארחות חיים הל' תפלה (אות עב): מכאן אתה למד שהתפלה צריכה קול בחזקה. בית אלקים להמבי"ט שער התפלה ספ"ו.
ועי' בתורת חיים שמות ח"א - פרשת בא (קז, א): "דהקול מעורר הכוונה, רצונו בזה שלא הי' לו עדיין שום התפעלות כלל בנפש ולא במוח ולב כלל, רק שע"י בחי' קול פשוט זה שיוצא מהגרון בקול רם דוקא הוא שעושה התעוררות חדשה במוחו ולבו והוא שמעורר הכוונה שבמוח ולב מלמעלה למטה ומלמטלמ"ע כו' כנ"ל. וגם פי' כוונה זאת הוא גם למעלה מן הכוונה שבמוח ולב, והוא בכוונה הפנימי' ועצמיות דיחידה שבנפש כנ"ל באה"ר בתענוגי' שנוגע בתענוג העצמי' דיחידה ממש שיקרא ג"כ בשם כוונה. אך אין זה נק' כוונה שכליית ולא כוונה שבלב במדות שנולדים מן השכל, אלא הכוונה הזאת כמו אם כיון לבו כו' שהוא בנקודה פנימית ועצמית ממש כך הקול מעורר הכוונה שבעצמות הנפש יהי' איך שיהי' וד"ל. וכמו שאנו רואים בחוש דבר הפלא זה שגם בהיות האדם בלתי בחירה ורצון בעבודת ה' בתפלה וק"ש וכה"ג, אם יתחיל לדבר דבורו בקול רם אף בחיצוניות רק שיהי' מתעורר בלבו לזה לכוין לדבוק נפשו בה' בקול שיר וזמרה או לצעוק אליו בצר לו, גם שעדיין אין בלבו שום התפעלות יבא לכלל התפעלות גדולה בעצמות הנפש ע"י הרמת קול זה שיוצא מן הגרון כו'. והיינו לפי שקול זה יוצא מהבל הלב ויש בהבל הלב מבחי' פנימי' נקודת שנק' תעלומות הלב וכמ"ש שאגתי מנהמת לבי כו', וע"כ קול זה מעורר הכוונה הפנימי' ועצמי' אף בעצם הנפש ממש לפי שעי"ז דוקא יוצא מן ההעלם דהעלם שמוסתר אור האה"ר בנקודת הלב לגילוי עד שיכול לעורר גם להתפעלות העצמיות דכל נפשו ממש. וזהו הטעם שא' דקול מעורר הכוונה שהוא מלמטה למעלה שעולה ממיצר הגרון מהבל הלב כנ"ל", עכ"ל.
ומעתה י"ל שסדר העבודה דכל אחד ואחד - שאליו נאמר 'קרוב אליך מאד' הוא באופן ד'בפיך ובלבבך לעשותו' דוקא, היינו, שלכל לראש ישנו ענין הדיבור, ולאח"ז מחשבה, ולאח"ז מעשה", והיינו ד'בפיך' הוא ה'דיבור' דקול שמעורר הכוונה, דהיינו 'בלבבך' שהיא כוונת הלב, ולאח"ז 'לעשותו' דהיינו ה'מעשה' - וכדאיתא בתורת חיים: "דהקול מעורר הכוונה, רצונו בזה שלא הי' לו עדיין שום התפעלות כלל בנפש ולא במוח ולב כלל, רק שע"י בחי' קול פשוט זה שיוצא מהגרון בקול רם דוקא הוא שעושה התעוררות חדשה במוחו ולבו והוא שמעורר הכוונה שבמוח ולב", וא"ש.
*) לעילוי נשמת אמ"ו הרה"ח ר' אלעזר בהרה"ח ר' יוסף שלמה ז"ל הכ"מ. נלב"ע מוצאי ש"ק בהר בחוקתי כ"ה אייר תש"ע. ויה"ר שיקוים היעוד ד'הקיצו ורננו שוכני עפר' והוא בתוכם אכי"ר.
Download PDF