בפרק מו בתניא מביא עוד סוג של אהבת ה', ומגדיר שזה "דרך ישר לפני איש שוה לכל נפש וקרוב מאוד מאוד".

ובהמשך מביא את כל המשל של קירוב "מלך גדול ורב שמראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה ... ומקימו ומרימו ... ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק וכו'".

ובנמשל "הניח הקב"ה את העליונים ואת התחתונים ... והוציאם ממצרים ערות הארץ מקום הזוהמא ... כדי לקרבם אליו בקירוב ויחוד אמיתי בהתקשרות הנפש ממש בבחי' נשיקין פה לפה ... ואתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה ... וגם בבחי' חיבוק היא קיום המצוות מעשיות ברמ"ח אברים ורמ"ח פיקודים דמלכא...".

ובהמשך מבאר "פי' אשר קדשנו במצוותיו שזה כמו קידושי אשה להיות מיוחדת עמו ביחוד גמור. ככה ממש ויתר ע"כ לאין קץ הוא יחוד נפש האלוקית העוסקת בתומ"צ ונפש החיונית ולבושיהן הנ"ל באור א"ס".

וכן בהמשך מפרש "קדשנו" - "קדש העליון. כי ע"י יחוד הנפש והתכללותה באור א"ס ב"ה ... וככה בכל נפש מישראל בשעת עסק התורה והמצות".

ולכאורה כיון שכאן הכוונה לבאר דרגת אהבת ה' לכל נפש והתיאור הוא יחוד המלך עם נבזה ושפל אנשים, בדרגא של חיבוק ונישוק, מדוע לא מבאר את השראת השכינה על הגוף של מקיים המצוה, שזה מתאים יותר לנבזה ושפל אנשים, וכן זה מעורר יותר את האדם לאהבת ה', כי האדם מרגיש יותר את גופו מאשר נפשו.

ובפרט שענין השראת השכינה על הגוף כבר מוסבר בפרק לה "והנה כשהאדם עוסק בתורה אזי נשמתו שהיא נפשו האלוקית עם שני לבושיה הפנימיים לבדם ... נכללות באור א"ס ומיוחדות בו ביחוד גמור ... אך כדי להמשיך אור והארת השכינה על גופו ונפשו הבהמית שהיא החיונית המלובשת בגופו ממש, צריך לקיים מצות מעשיות הנעשים ע"י הגוף ממש, שאז כח הגוף ממש שבעשיה זו נכלל באור ה' ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור ... ולכן אין זה מניעה מהשראת השכינה על גוף האדם בשעה זו ... ממשיך הארה לכללות נפש החיונית שבכל הגוף וגם על הגוף הגשמי...".

הרי כל ענין השראת השכינה על הגוף כבר ידוע ומבואר, ולא כמו בפרקים ד' ה' ששם מבאר רק על השראת השכינה על הנפש כי עדיין לא ביאר ענין השראת השכינה על הגוף, אבל כאן כבר מבואר זה וידוע, וא"כ מדוע נמנע כאן בהתבוננות של האדם להגיע לאהבה ענין השראת השכינה על הגוף, וצ"ע.

ודרך אגב יש להעיר על מה שכותב בפרק מו (ובעוד כ"מ) "וככה הוא בכל נפש (השראת השכינה) מישראל בשעת עסק התורה והמצות", כולל כאן תורה ומצוות שבשעת הלימוד והקיום שורה השכינה, ולכאורה הרי בפרק ד' ה' מסביר המעלה של תורה על מצוות שבתורה לא זו בלבד שבשעת הלימוד אור ה' מקיפו אלא שזה כמו מזון שנהי' דם ובשר כבשרו, כך בלימוד "ותורתך בתוך מעי" "שמתאחדת עמו והיו לאחדים", כי הענין שלמד נשארת בתוך שכלו וזהו דבר ה' וחכמתו והוא וחכמתו אחד, ומדוע כאן כוללם יחד, וצ"ע.