בד"ה ויאסור יוסף מרכבתו דש"פ ויגש תרנ"ו (סה"מ תרנ"ה - תרנ"ו עמ' תלג) מבאר דהא דאיתא בזוה"ק דאו"א במזלא אתכלילו, ז"א בעתיקא אחיד ותליא - הפי' בעתיקא תליא "היינו בפנימית עתיק שלמעלה אף מח"ס".

ובמפתח ענינים מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בערך ז"א כותב ע"ז "ויאסור יוסף מרכבתו רנ"ו ז"א בעתיקא אחיד פנימית עתיק! הנחה ואולי צ"ל פנימית אריך", והיינו דלדעת רבינו תמוה לומר דהפי' דז"א בעתיקא אחיד ותליא, קאי על פנימיות עתיק, ולכן יש להניח שזה טעות של כותב ההנחה, ובאמת השרש דז"א הוא רק בפנימיות אריך, שג"כ נקרא לפעמים בשם עתיק כידוע.

ולכאו' קשה ע"ז דמצינו מפורש בשער האמונה לכ"ק אדמו"ר האמצעי בפרק סט (הפרק האחרון - עמ' 212) שמבאר ג"כ את מאמר הזה"ק הנ"ל ע"פ משל מנפש האדם דשרש המדות הוא בעצמות הנפש ממש וכו' "והנמשל מזה יובן למעלה שז"ש דז"א שהן המדות דאצי' שמקבלים מאו"א שרשו בעתיקא עצמו שהיא פנימית ג"ר דע"י שלמעלה ממדות שבע"י וא"א וגם למעלה ממו"ס" ולכאורה הוא להדיא כמבואר בהנחה הנ"ל, ולא כתיקון רבינו, וצ"ע.

ולהעיר דבמק"א מצאנו אצל רבינו הדגשה בענין זה (אף שאינו דומה ממש) לאידך גיסא, דבכמה דרושים כשמבארים מעלת המלכות על ז"א דמל' מושרשת ברדל"א ולא ז"א, ובד"ה יחיינו רנ"ט (עמ' יא) מבאר "והגם דז"א ג"כ בעתיקא אחיד ותלי', י"ל דאינו מבחי' עתיק ממש כ"א מבחי' א"א וא"א לעתיק" וכ"ה בכמה דרושים.

ובד"ה זה היום תשמ"א סה"מ מלוקט ח"ב באות יא כותב "שהרי כל הספירות שרשם הראשון הוא ברדל"א, דזה שכל הספירות (חוץ מספירת המלכות) כלולים באריך הוא מה שהם נמשכים אח"כ באריך, אבל שרשם הראשון (גם דספירות אלו) הוא ברדל"א".

ואמנם אין מזה סתירה להמבואר ברנ"ט, וכמבואר שם בהמשך המאמר דתשמ"א ע"ש, אבל מ"מ הבאתי זאת להדגיש איך שכאן ההדגשה היא דבאמת גם ז"א יש לו שרש ברדל"א (אף שבפשטות מהדרושים לא משמע כן, ועד שאין שם בההערות שום מראה מקום על זה, וזה נראה קצת כחידוש של רבינו).

ואילו במפתח הענינים הנ"ל נראה זה כמופרך בעיני רבינו שיאמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב דז"א מושרש בפנימיות עתיק, ועד שמתקן שצ"ל פנימיות אריך, אף שאין זה רגיל כלל בהמפתחות. וצע"ג כנ"ל.

[ד.א. ב'הערות וביאורים' גליון תשעז העיר הת' לוי"צ ח. שלא מצינו בכל המפתחות שיציין עם סימן קריאה "!" חוץ מבערך "בחירה" לגבי מט"ט עיי"ש, והרי לך עוד פעם - בעניננו, וכפי שהעתקתי לעיל].