בגליון העבר (ע' 52) העיר הרב פ. ק. שיחי' דלכאורה מה הראי' מזריקת אבן על בריאת יש מאין, והרי בזריקת אבן מובן שכל משך זמן הזריקה הוא מתנגד לטבעו העצמי ולכן מובן שבהסתלקות הכח יפול למטה, משא"כ בהתהוות הנבראים הרי נהפך הטבע להיות נברא, ומדוע יחזור לטבעו העצמי.

וכתב, שאולי משום כך אין אדה"ז מוכיח (בשעהיוה"א) מזריקת אבן, אלא מוכיח מקרי"ס, כי בקרי"ס מבאר הרבי דלא רק שהמים נצבו כמו 'נד' (שהוא כח המנגד לטבעם העצמי להיות ניגרים), אלא שנצבו כ'חומה' דהיינו שנהפך טבעם העצמי להיות כחומה ואעפ"כ רואים שהוצרך להיות הרוח קדים 'כל הלילה', וא"כ מזה שפיר יש להוכיח לבריאת יש מאין שגם כאשר נהפך עכשיו להיות טבע של נברא, עדיין צריך לכח המחדש בכל רגע היות שזה היפך טבע הקודם. ע"כ.

אבל עדיין צ"ב, איך יתרץ מה שבכו"כ מקומות בחסידות כן מובא משל מזריקת אבן על בריאת יש מאין?

אלא הביאור בזה שבאמת גם בזריקת אבן, הנה ע"י הזריקה נהפך טבעם לטבע חדש, ומבואר בפרטיות במאמר מכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ד"ה נתת ליראיך (סה"מ תשי"א ע' 292) דטבע העצמי של האבן הוא להיות במצב של 'כובד' ו'מנוחה'. ובזריקת האבן "נפרץ גדר הגבלתו לגמרי" ונהפך ל'קל' ו'מתנענע', עי"ש בפרטיות. וא"כ מובן שפיר שגם זריקת אבן הוא משל מכוון על בריאת יש מאין.

ומה שבשער היחוד מביא מקרי"ס ולא מזריקת אבן מובן שפיר עפ"י הערת כ"ק אדמו"ר ב'שיעורים בספר התניא' לתרץ הראי' מקרי"ס ליישב להמינים שכופרים במופתי התורה, ומתרץ הרבי שהכוונה בהראי' דקרי"ס (אינו לתרץ להמינים אלא) אליבא דאמת איך ניתן להוכיח בכלל ע"י כלל שכלי (שצריך להיות בכל רגע ורגע) לגבי הקב"ה שאינו מוגבל בכללי השכל. ולכן מוכיח אדה"ז מקרי"ס שהוצרך להיות בכל רגע ורגע שמזה מוכח שהנהגת הקב"ה בהבריאה היא באופן של כללי השכל וממילא מובן מזה ג"כ על בריאת שו"א.

ולפ"ז מובן בפשטות מדוע אין אדה"ז מוכיח מזריקת אבן, כי מזה רק מוכח שזהו כלל שכלי אבל עדיין אינו מוכח כלל על הנהגת הקב"ה, ולכן מוכיח רבינו מקרי"ס1.

אבל מובן דלאחרי שמוכיח בתניא שכ"ה הנהגת הקב"ה שמתנהג עפ"י כללי השכל, שפיר יש להוכיח ג"כ מזריקת אבן שצ"ל בכל רגע ורגע, וכנ"ל.