ב'מראי מקומות הערות והגהות קצרות בסש"ב' - (רשימות על ס' התניא) - פנ"א, בחלק "לקוטי פירושים" (עמ' עא) כתב: "משכנה והשראתה: משכנה - באופן פנימי, והשראתה - באופן מקיף". עכ"ל.

וציינו שזה נעתק מס' שיעורים בספר התניא עמ' 699.

ועד"ז כתב בס' ליקו"ב (קארף) עמ' ש: "עיקר משכנה" הפנימית, "והשראתה" מקיפים. וציין "(כ"ק אד"ש)".

והנה הן אמת שבס' שיעורים בסה"ת (שם) פירש כנ"ל, אבל לא רואים שזה מלשון הרבי, כ"א לכאו' זה מדעת עצמו. - והרי רגיל בספרו שמביא באמת כו"כ פעמים את לשון ק' של הרבי - כאשר היתה כזה - אבל בפירוש הנ"ל לא הביא שום זכר לדברי הרבי -

ואבקש ממישהו לברר אם באמת פירוש זה הוא פירושו של הרבי.

דהנה במאמר אדמו"ר מהריי"ץ בסה"מ תש"ח - שצויין ע"י הרבי להמחבר שיעורים בסה"ת - והובא בספרו הנ"ל להלן בפרק זה גופא הערה 8 - כתב (לכאו') להיפך, וכדלהלן, וקודם שיושבים להתפלפל ולברר איך שאין סתירה בין ביאורים של שני הרביים, צריכים תחילה לברר האם בכלל נכונה השמועה שהרבי ביאר כזה (באיזה מקום אחר?).

וז"ל בסה"מ תש"ח פ"ז לאחר שמעתיק לשון התניא בפרק זה "והנה על המשכת כל התרי"ג מיני כוחות וחיות מהעלם הנשמה אל הגוף להחיותו אמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש כו'", ממשיך לבאר: "שאמר כאן ב' דברים המשכה וגילוי ועליהם אמר ב' לשונות משכנה והשראתה שמשכן שייך גם בדבר שהוא בעצם נבדל מהמקום שהוא נמצא שם משא"כ השראה שהוא בדבר שיש לו שייכות אליו".

ולכאו' ביאור זה הוא בהיפוך מהביאור דלעיל ש"משכן הוא באופן פנימי והשראה באופן מקיף". וצ"ב.