באגרת הקודש סימן טו מבאר רבינו הזקן את ענין הספירות דאצילות ע"פ משל מכוחות הנפש, ובשני שלבים, בתחילה מסביר את כוחות הנפש בנפש השכלית, מהו ענין המדות והמוחין, ואח"כ מבאר את ענין המדות והמוחין שבנפש האלקית, אבל אינו מסיים ומבאר מהו הענין בנמשל בספירות העליונות.

ויש לעיין מדוע יש צורך להסביר את המוחין והמדות הן בנפש השכלית (הבהמית) והן בנפש האלקית, שהרי לכאורה עיקר המשל הוא על זה שהספירות העליונות הן בדוגמת הכוחות. וכמו למשל מדת החסד, למאי נפק"מ להבנת ספירת החסד למעלה אם החסד במשל הוא החסד של הנפש הבהמית שהוא לאהוב את זולתו ולהטיב לזולתו או החסד דנפש האלקית שענינו אהבת השם.

גם יש לעיין לכאורה בהבנת הדברים: ענין הספירות העליונות דעולם האצילות לכאורה משמעו ההתייחסות אל הזולת, היינו לדוגמא, שהחסד שבעולם האצילות ענינו ביטוי החסד של הקב"ה כביכול אל נבראים שמחוץ הימנו. וכן ענין החכמה והבינה לכאורה משמעו, שכמו שבנפש האדם הרי ע"י החכמה האדם תופס תפיסה מסויימת (באופן דברק המבריק) בדבר מושכל שמחוץ הימנו, או בבינה באופן דהרחבה, כך כביכול בנמשל, שבחכמה מתבטא הכח האלקי להשיג מחוץ ממנו וכו'. אמנם בכמה מקומות משמע להיפך, שענין ספירת החכמה הוא התפיסה שבחכמה דעולם האצילות באלקות וכן ענין החסד הוא האהבה וכו'. ויש לברר איך הם שני ענינים אלה. ולכאורה ב' המשלים שבאגה"ק כאן הם על שני אופנים אלה שבהבנת ענין הספירות, זה שענין הספירות הוא היחס של הקב"ה אל הנבראים (שעל זה המשל הוא מכוחות הנפש השכלית), וזה שענין הספירות מורה על היחס של הנבראים והנאצלים אל הקב"ה (שעל זה הוא המשל מהנפש האלקית). ואבקש מקוראי הגליון להאיר עיני בזה.