בנוגע למה שהעירו בגליון הקודם [תתכד] אודות הסתירה בנוגע לעבודת חודש תשרי אי קי"ל כב"ה דמעשה גדול או כב"ש, לפי ענ"ד יש לחלק בקל בין הנושאים. דהנה הא דקאמר הצ"צ ב'יהל אור' דיש זמנים שבהם הלכה כב"ש כמו ר"ה, הכוונה בזה היא כמו שמבאר שם דב"ש עניינם עבודה באופן של רצוא - מלמטלמ"ע, ואתעדל"ת אתעדל"ע, וזוהי עבודת חודש תשרי, וזה בניגוד לעבודת ב"ה באופן של שוב - מלמעלמ"ט, וזוהי עבודת חודש ניסן, וראה גם בלקו"ת שה"ש ד"ה כיצד מרקדין דשמאי הוא מלשון השם אורחותיו, ולפ"ע הסור מרע כך תהי' ההמשכה אח"כ של כלות הנפש, משא"כ ב"ה ששרשם מחסדים, אז ההמשכה היא שלא לפי ההעלאה. אלא אדרבה מתחילה תהי' ההמשכה מלמעלמ"ט ורק אח"כ תהי' ההעלאה יעו"ש.

ובנוגע לפרט זה של עבודה - באופן של העלאה מלמטלמ"ע קיי"ל כב"ש בר"ה, והא דמבואר בשאר מקומות בדא"ח ד"כל השנה הוא בבחינת תלמוד גדול..ובתשרי מעשה גדול", דזה מתאים לשיטת ב"ה, הכוונה בזה כמבואר שם בהמשך תער"ב דבתשרי כיון שצריכים לעורר בחינת העצמות שלמעלה משורש ומקור האור, ע"ז צריכים למעשה דוקא, דע"י עבודת אתכפיא שאדם כופה את עצמו ומניח רצונותיו, עי"ז מעורר למעלה להיות ההתהוות יעו"ש, ועיקר הכוונה היא דהעבודה היא באופן של מעשה, וזה מתאים לשיטת ב"ה דס"ל דארץ קדמה. ובקיצור, הא דמייחסים העבודה דר"ה לב"ש הוא בנוגע לאופן העבודה שהוא באופן של רצוא מלמטלמ"ע, והא דהלכה כב"ה היא בנוגע למעשה בניגוד לתלמוד, ולא בנוגע לאופן העבודה דמלמעלמ"ט.

ובענין זה דתלמוד ומעשה ילה"ע דידוע מ"ש האריז"ל דלעת"ל תהי' הלכה כב"ש (ראה לקו"ת סו"פ קרח) ובדא"ח מבואר ג"כ בכ"מ דהא דקי"ל דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, דבזה מודגש מעלת התלמוד הוא רק בזה"ז, אבל לעת"ל יהי' מעשה גדול מצד שורש המלכות, אשת חיל עטרת בעלה.

ולכאורה איך מתאימים שני ענינים אלו דאי קי"ל כב"ש, מודגש לכאורה מעלת התלמוד דהא ב"ש ס"ל דשמים קדמו דזהו"ע תלמוד, וביחד עם זה אמרינן דלע"ל מעשה גדול דמתאים לשיטת ב"ה.

ואולי י"ל דתלוי בב' התקופות דימה"מ ותחה"מ. דבתקופה הראשונה תהי' הלכה כב"ש משא"כ בתקופה שניה תתגלה מעלת המעשה (וראה בקונטרס הלכות תושבע"פ שאינם בטלין לעת"ל - תשנ"ב) אך שם מבואר דבתקופה הב' תהי' הלכה כשניהם, ועדיין יל"ע בכ"ז.