ב"היום יום" ג-ח תשרי איתא: " .. (הה"מ אמר אשר –) עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר הוי', שהוא למעלה מהעולמות, יהי' אלקיך, אלקים בגימט' הטבע, בראשית ברא אלקים. כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מהתורה ההיא. הרה"צ ר' משולם זוסיא מאניפאלי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה ר"ת: ת, תמים תהי' עם הוי' אלקיך, ש, שויתי הוי לנגדי תמיד, ו, ואהבת לרעך כמוך, ב, בכל דרכיך דעהו, ה, הצנע לכת עם הוי' אלקיך .. ת. תמים תהי' עם ה"א, עבודת התשובה הבאה ע"י התמימות, כמה בחינות ומדריגות בענין התמימות, וביחס אל התשובה העולה על כולנה היא תמימות הלב – הנקראת ערנסקייט – כאמור באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך .. ש, שויתי הוי' לנגדי תמיד, הוי' מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים, אשר התהוות הבריאה כולה וחיותה הוא בדרך אין ערוך מאין ליש, והיא עבודת התשובה הבאה עי"ז אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההוי' של העולם ומלואו .. ו, ואהבת לרעך כמוך, כמו שאמר רבינו הזקן אשר זהו כלי לואהבת את הוי' אלקיך, וביאור במאמר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. עבודת התשובה בסיבת לב טוב .. ב, בכל דרכיך דעהו, האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא אלקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראית אלקות במוחש. עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה פרטית .. ה, הצנע לכת עם הוי' אלקיך, זהירות שלא תהי שום בליטה, וכמאמר לעולם יהא אדם ערום ביראה, וענין הערמומיות הוא שלא יהי' ניכר כלל, ידוע שכמה מחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם ואם התגלו היו מצטערים, וזהו עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת".

עד כאן לשונו ב"היום יום" שם, ומקורו מקונ' תורת החסידות – לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע – בסופו.

ולפום ריהטא, צריך ביאור מ"ש "עבודת התשובה בסיבת לב טוב", היינו, שהאופן הג' הוא "ואהבת לרעך כמוך", וע"י אהבת ישראל באים לתשובה. דלכאורה, סדר הדברים הוא הפוך, דרק לאחר שהאדם עשה תשובה וכו', אז יכול להגיע לדרגא נעלית של אהבת ישראל – אבל כיצד זה מתוך אהבת ישראל יגיע לידי תשובה?!

ועד"ז אינו מובן האופן הה', "עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת". דכיצד מתוך הצנע לכת יגיע לתשובה? ובכלל, מה הקשר בין ב' הענינים?!

ב. וי"ל נקודת הביאור בזה, ובהקדים שמדברי הרה"צ ר' משולם זוסיא מאניפאלי, שאמר "כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים", משמע (קצת) שה' אופני עבודת התשובה אינם ה' אופנים נפרדים, וכ"א הוא ענין בפ"ע לגמרי; אלא שכולם חלקים באותו הענין. כלומר: מכיון שאי אפשר להגיע בבת אחת לתשובה בדרגה שעלי' דיבר הרב המגיד, לכן יחלק את זה לחלקים, וכך יגיע שלב אחרי שלב לאותה דרגה נעלית. והיינו, שה' אופנים אלו הם ה' דרגות בסדר דמלמטה למעלה.

ויש לבאר:

בכלל, תשובה באה כתוצאה מהרגש אלוקי, ובפשטות, שע"י שנזכר על הקב"ה ועל אהבתו אליו וכו', מעורר בו הדבר חרטה על כל עוונותיו, שמהווים ניגוד לרצון הקב"ה, והחלטה איתנה שמעתה ילך אך ורק בדרכו של הקב"ה. ובהרגש אלוקי זה ישנם ה' אופנים כלליים, באיזה אופן הקשר שלו עם הקב"ה, שהם הם אותם ה' אופני תשובה, שבאים כתוצאה מאותם ה' אופנים בהתקשרות עם הקב"ה. (ראה בקונ' "תורת החסידות" שם: "זאת אומרת אשר החמשה אופנים בעבודת התשובה, הם חמשה דרכים בדרכי עבודת השי"ת, אשר כל אחד מהחמשה דרכים הוא דרך סלול כללי, היינו לאו דוקא בעבודת התשובה כ"א בכלליות העבודה הבא מהמעין היוצא מבית ה' חכמת תורת החסידות .. ").

ג. ולאחר הקדמה זו, יש לבאר ה' האופנים – ה' דרגות בהרגש אלוקי, שמביאים לה' אופני תשובה:

1) ת'מים תהי' עם הוי' אלקיך, עבודת התשובה הבאה מתוך תמימות הלב, ערנסקייט. – והוא הדרגה הנמוכה שבנדו"ד, שאינו מתבונן באלקות ועי"ז מגיע לתשובה, אלא שהוא הולך עם הקב"ה בתמימות מוחלטת, וכשנזכר שעשה עבירות וכו' עושה תשובה שלימה ומחליט שלא ישוב לכסלה עוד, מתוך תמימות והתקשרות פשוטה עם הקב"ה.

2) ש'ויתי הוי' לנגדי תמיד. עבודת התשובה הבאה עי"ז אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההוי' של העולם ומלואו. והוא דרגה נעלית יותר, שאינו מסתפק בתמימות ואמונה פשוטה, אלא שמתבונן בגדולתו ית' בענין ההוי' מאין ליש, ועי"ז מגיע לתשובה – חרטה על כל העוונות שעשה המנוגדים לרצון הקב"ה, וכמובן שתשובה זו נעלית יותר, מכיון שחדור אצלו יותר באופן פנימי מאיסותן של העבירות וכו'. וראה תניא ספכ"ו: "להתבונן בגדולת ה' אשר חטא לו כדי שע"י זה יהי' לבו נשבר באמת במרירות אמיתית".

3) ו'אהבת לרעך כמוך. עבודת התשובה הבאה בסיבת לב טוב. – באופן הב' דובר אודות התבוננות באלקות שבערך העולם, דרגת האלקות השייכת לעולם; ובאופן זה מדובר אודות התבוננות באלקות שלמעלה מהעולם, התבוננות במעלתו של יהודי, שאינו נמצא תחת הגבלות והגדרות העולם, אלא נשמתו היא חלק אלקה ממעל ממש וכו', שעי"ז מגיע לאהבת ישראל, וגם מגיע לתשובה נעלית יותר, שהרי ככל שתגדל הכרתו בגדולת ה' (ובנדו"ד, שמכיר גם באלקות שלמעלה מהעולם, המתבטאת ביהודי) – כך יגדל צערו מהעבירות שהם נגד רצון ה'. – והיינו, שאין הכוונה שאהבת ישראל בפועל מביאה לתשובה, אלא שכאשר יש לו אהבת ישראל הרי אותה התבוננות גופא שהביאה לאהבת ישראל מביאה לתשובה נעלית יותר.

(ואולי יש להוסיף, שמרומז בהלשון "עבודת התשובה הבאה בסיבת לב טוב", שאין הכוונה שה"לב טוב" הוא הסיבה דעבודת התשובה, אלא שעבודת התשובה באה כתוצאה מ"סיבת לב טוב", אותה ההתבוננות שהיא הסיבה ללב טוב, היא זו שמביאה לעבודת התשובה).

4) ב'כל דרכיך דעהו. עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה פרטית. – עד עתה הי' המדובר בהתבוננות באלקות, וכעת מדובר כשמגיע לראי' מוחשית בעניני אלקות – מובן, שעבודת התשובה הבאה מראי' באלקות, נעלית הרבה יותר, שהרי כעת אינו רק מבין את שלילת העבירות, אלא גם "רואה" זאת במוחש.

5) ה'צנע לכת עם הוי' אלקיך. עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת. – וי"ל, שאין הכוונה להתנהגות בפועל באופן ד"הצנע לכת", אלא לאותו התעוררות נפשית המביאה לידי כך. והכוונה לכך שהוא כ"כ חדור באלקות, שהוא בביטול לגמרי ומרגיש שלגבי רוממות הבורא, כאין וכאפס ייחשב. (שבדרך ממילא מביא זה גם ל"הצנע לכת" בפועל ממש). ומובן, שגם עבודת התשובה שלו יותר נעלית, והמיאוס ברע ובעבירות הוא בתוקף הרבה יותר, שהרי אין לו כלל מציאות לעצמו, (ועד כדי כך שאם נותנים לו איזה "מציאות" – מצטער מזה), וכל מציאותו היא רצון ה'.

ובעומק יותר בהנ"ל: אין אלו רק חמשה אופנים בההתקשרות שלו באלקות, שמביאים לה' אופנים בהתוקף והחוזק דהתשובה – אלא הם גם ה' אופנים בהתשובה גופא (וכפשטות הענין), וע"ד המבואר בכ"מ (ראה – לדוגמא – סה"מ מלוקט ח"ג ע' טו אילך, ובהנסמן שם) שיש תשובה על עוונות כפשוטם, תשובה על חסרון ב"ועשה טוב", וכו'. וכך בנדו"ד, שבה' אופני התקשרות אלו מביאים לה' אופנים בהתשובה. (ואכ"מ לפרט).

ואת"ל, הרי עפכהנ"ל נמצא שה' אופני תשובה מתאימים לה' הדרגות בהשתלשלות: מלכות (מעשה בפועל בלי התבוננות ורגש), מדות (הרגש אלוקי – אבל שייך לעולם), בינה (התבוננות, מוחין – שלמעלה מהעולם), חכמה (ראי' באלקות), כתר (ביטול בתכלית). ועצ"ע בכ"ז.