בגליון תתיד הקשה הרשד"ב ווינבערג על מש"כ בד"ה כי תשא תשל"א בס"ה ש"ההמשכה דתורה... אינה כההמשכה שע"י חסד", ומביא בהמאמר ממארז"ל הנ"ל "רבה דעסק בתורה חי מ' שנין אביי דעסיק בתורה ובגמ"ח חי ס' שנין". - דאם ההמשכה דחסד הוא יותר מההמשכה שע"י תורה הי' צ"ל שאם רבה שרק עסק בתורה חי מ' שנים הי' אביי שעסק בתורה ובגמ"ח צריך לחיות עכ"פ כפול מזה פ' שנים, ומזה שנתוספו לו בזכות התורה רק עוד כ' שנים, מוכח, לכאורה שאדרבה פעולת התורה היא רק חצי מפעולת החסד, עכת"ד.

ואין זו קושיא כלל שהרי המדובר שם (בר"ה דף יח, א וביבמות קה, א) הוא דאביי ורבה דאתי מבית עלי, שיש עליהם קללה שלא יאריכו ימים, וכפרתם הוא רק ע"י תורה וגמ"ח, כמבואר שם. והנה זה פשוט דמי שנולד לבית עלי אינו צריך למות ביום שנולד.. אלא כמש"כ בשמוא' א' (ב, לג) "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", היינו שימותו בצעירותם, ובסנהדרין דף יד, א בד"ה הכתיב פירש"י שהכוונה הוא, "כשבאין לכלל אנשים בן שמונה עשרה שנה" (וכהסיפור בגמ' ר"ה ויבמות על המשפחה מבית עלי שהיו מתים כשהיו בני י"ח).

ובחדא"ג מהרש"א ביבמות שם כתב דבלי זכות תורה וגמ"ח היו צריכים לחיות כ' שנה, דאז מתחילים דיני שמים, ובזכות התורה נתוספים עוד כ' שנה (ולכן רבה שעסק בתורה חי מ'), ובזכות גמ"ח עוד כ' (ולכן אביי שעסק בשתיהם חי ס').

ועפ"ז מובן שלא רואים שם שפעולת גמ"ח הוא חצי מפעולת התורה, אלא דשוים הם (אלא שצע"ק לתווך דברי המהרש"א (שאמורים לחיות עד כ' שנה) עם פירש"י (שמתים בני י"ח)).

אמנם עדיין צ"ב מהו הוכחת כ"ק אדמו"ר משם דההמשכה שע"י חסד גדולה יותר מההמשכה שע"י תורה, הרי לכאו' שם רואים דשוים הם?

ויש לבאר עפמש"כ שם בתד"ה רבה ואביי, שגם רבה עסק בגמ"ח אלא שאביי עסק טפי מיני', ועפ"ז נמצא שמה שנתוסף לרבה כ' שנים אין זה רק בזכות תורה אלא בצירוף של גמ"ח, ולאביי שעסק יותר בגמ"ח נתוספו לו רק בזכות זה עוד כ' שנים (חוץ מהכ' שנים שנתוספו לו ג"כ בזכות תורה וגמ"ח), ומוכח שפיר דההמשכה שע"י חסד היא גדולה יותר מההמשכה שע"י תורה.