במאמר באתי לגני התשי"א באות ד' כותב "והנה רבנו הזקן מבאר אשר תכלית השתלשלות העולמות וירידתם אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', ואא"ל שהכונה היא בשביל הירידה" ואח"כ ממשיך "דהנה ידוע כו'" ומביא שם מאגה"ק ד"ה 'איהו וחיוהי' בענין שההתהוות הוא מכח העצמות, וממשיך אח"ז: "וא"כ א"א לומר שתכלית ההתהוות היא בשביל עולמות העליונים, שהרי גם עולם האצי' הוא גילוי ההעלם וא"כ זהו ירידה מאור פניו ית', כי כשהיו אורות האצי' בהעלמם היו במדרי' גבוה הרבה יותר, ועוד שכיון שזהו רק גילוים הרי אא"ל שהעצמות הוא בשביל גילוים" ולכאו' אינו מובן כי לכאו' הם שני טעמים נפרדים, א) כי כשהיו בהעלמם היו במדרי' גבוה הרבה יותר, וא"כ ה"ז ירידה בשבילם. ב) כי מאחר שהם גילוים הרי א"א לומר שהעצמות הוא בשביל גילוים, ולכן אא"ל שהכוונה היא בשביל עולמות העליונים. וא"כ למה מערב שני הטעמים יחד כי הלשון בתניא שכ' הואיל ולהן ירידה הכוונה היא לטעם הא', וזה שאא"ל שהעצמות הוא בשביל גילויים זהו עוד טעם?

וכן מ"ש לקמן באות ה' "וזהו שמבאר אדמו"ר נ"ע בענין מה שאא"ל שהכוונה הוא בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית', שהפי' בזה דעולמות העליונים ענינם גילוים שזהו ירידה וגם שהעצמות מובדל מענין הגילוים" שמשמע שהוא מפרש שזוהי הכוונה במה שאומר בתניא הואיל ולהם ירידה, שזהו מפני ב' הטעמים הנ"ל, אבל שם במקום המצוין שזהו ד"ה מצותה משתשקע תרע"ח לכאו' אינו הכרח שמה שאומר "ועוד שהרי אצי' בכלל הוא בחי' גילוי, הרי שהוא מקודש ומובדל בערך מהגילוים, וא"כ א"א לומר שכוונת העצמות הוא בהגילוים מאחר שהעצמות הוא מובדל מענין הגילוי" שזהו עוד פירוש בדברי אדה"ז בתניא שמביא שם קודם, אלא שיכולים לפרש שזהו עוד טעם נוסף על הטעם הנאמר בתניא.