בגליון תתקי שאלתי מדוע בד"ה 'ביום השמיני עצרת' תרס"ו כשמביא שהרצון משפיע על שאר הכחות, כותב שהם ט' ספירות, היינו שהדעת אינו נמנה. [ויש להוסיף על זה, שגם בד"ה 'ויכולו' בתחילתו כשמביא הענין מהמאמר שלפניו (ד"ה 'ביום השמע"צ') כותב את ההפרש בין הכתר לט' הספירות]. דלכאורה מדוע נוגע כאן דוקא להסביר לפי אופן זה שהכתר נמנה ולא הדעת.

והעירני חכם אחד ע"פ המבואר בכ"מ, שכשמונים את המקיפים נמנה הכתר ולא הדעת ואילו כשמונים את הפנימיים נמנה הדעת ולא הכתר.

ולפי זה:

כאן בהמאמר (ד"ה 'ביוהשמע"צ') הביאור הוא אודות החילוק בין הרצון לשאר הספירות, והיינו בין האור השייך לספירות ומ"מ מובדל מהם וכו' - דזהו בבחי' רצון דוקא, והיינו חיצוניות הכתר (רצון), משא"כ בנוגע לפנימיות הכתר (עתיק), שאז החילוק הוא באו"א ונעלה יותר כו'. ובמילא מובן מה שהחילוק הוא בין הרצון לשאר הט"ס.

ואכן בריש עמ' נה (בהוצאה החדשה) איתא "והרצון . . שהוא שרש ומקור כל הנאצלים". ובנוגע לזה ממשיך מיד לאח"ז, שמ"מ ישנו חילוק בין הרצון לשאר הט"ס. ועוד: החידוש בד"ה 'ויכולו' קרוב לסופו הוא על הנאמר לפנ"ז (החל מד"ה 'ביוהשמע"צ' כאן), שעד שם מדובר על חיצוניות הרצון, ואילו משם מתחיל לבאר אודות פנימיות הרצון כו'.

וכיון שמדובר על חיצוניות הרצון, ה"ז בחי' מקיף כנ"ל.