במכתב כ"ק אדמו"ר מימי חנוכה, תשמ"ח (נדפס בלקו"ש חל"ה ע' 239)כתב במענה לא' ששאל על מ"ש בתניא פ"א בענין קליפת נוגה שהוא ע"ד עץ הדעת טוב ורע. דלכאו', כשהקב"ה ציווה לא לאכול מהעץ, א"כ הרי יש לו גדר של ג' קליפות הטמאות, ולמה זה נחשב כקליפת נוגה? וכתב אליו הרבי, "שאיסור אכילת עץ הדעת לא היתה אלא לג' שעות - כמבואר במרז"ל". וכוונתו בפשטות, הוא, שהאיסור של ג' קה"ט הוא סוג איסור שאינו יכול להתעלות לגדרי קדושה והיתר (בכללות), וכיון שלאחר ג' שעות היו הפירות של העץ הדעת מותר, זה מראה שבה הי' רק איסור של קליפת נוגה.

ויש לקשר כ"ז להא דמוכח באחרונים (אתוון דאורייתא, כלל יו"ד, ועוד) שקו"ט באיסורים זמניים, אם הם איסור חפצא או איסור גברא. דידוע, שאיסור חפצא פי' שמקבל חיותה באותו זמן מג' קליפות טמאות, ואיסור הגברא פי' שמקבל רק מהקליפות נוגה, ולכן אין הדבר בעצמו נהי' אסור, שלא רק להגברא יש איסור מוטל עליו לאותו זמן. ולכאו' מוכח ממכתב הנ"ל, שאיסורים זמניים הם רק איסור גברא, דאל"כ איך יהי' מותר לאחר הזמן מסויים אם כבר נהי' אסור מצ"ע מצד גקה"ט?

ויש להעיר על כ"ז מהא דידוע ממה שכותב אדה"ז בתניא פ"ז, שפירות הערלה הם איסור חפצא, כי הם מקבלים חיות מגקה"ט. ולכאו' מאי שנא איסור ערלה לכל שאר איסורים תלויים בזמן, שבה דוקא אומרים שהיא מקבלת חיותה מגקה"ט? דאם נאמר כהנ"ל שא"א שיהי' לה עלי' מאיסורה בכה"ג, איך יתכן לומר שלאחר ג' שנים נהי' הפירות מותרים? אלא רואין מכאן, שיתכן דבר כזה, וא"כ לכאו' תידחה ראיית הרבי לעץ הדעת (שאיסורה הי' רק לג' שעות), דיתכן לפרש שלאותו זמן הי' מגקה"ט, ואחר כך נשתנה לחיותשל ק"נ?

ויש לבאר, ובהקדים מה שמבואר באיסור ערלה בלקו"ש, חכ"ב, פ' קדושים (א), שמקשה הרבי שם, דאיך שייך לומר שהפירות שיונקים מהעץ שהוא מותר, יהיו אסורים? וממשיך לבאר, ע"פ מה שמדייק הרבי רש"ב בתניא ספ"ו, שיש חילוק בין הקיום וחיות של הפירות, לקיום גופם. גוף הפרי הוי חפץ א', שאינו משתנה, ולכן ע"כ צ"ל שתמיד הוא היתה אבל החיות שנמשכת בי', מכיון שמתחדש בכל רגע ורגע, יתכן לומר שסוג החיות ישתנה. ואי לזאת, יש לפרש שבג' שנים הראשונות של האילן נמשכת בהפירושת חיות של גקה"ט. אבל אחר, בתחילת שנה רביעי, יומשך בהם מק"נ. ובהע' 32 שם מוסיף (לכאו') ששינוי החיות כזה אא"ל בחפץ א', אלא בדבר שני. ז.א. שבפרי א' לא יכול להיות שינוי מגקה"ט לק"נ, אבל הפרות שיגדלו לאחר ג' שנים, בהם אפשר לומר שיש המשכת ק"נ. ולכן, בשאר איסורים זמנים, כגון חמץ בפסח, קשה לומר שבתוך פסח יהי' איסורים בהחפצא, מגקה"ט, ולאחר החג ישתנה החיות באותו דבר חמץ לק"נ. ועפ"ז מובנת למה פירות הערלה אסורים לעולם, אע"פ שהעץ, שהם ינקו ממנה אסור רק לג' שנים, דבהם איסורים לעולם, וא"א שישתנו.

ובאור זה, יש ליישב קושייתנו הנ"ל, שראיית הרבי אכן מוכיח שהעץ הדעת הי' איסורו רק מק"נ. והביאור - שהרי הי' היתר לאחר ג' שעות באותן הפירות עצמן, ולכן מוכרחים לומר שאיסורם הי' רק מקליפת נוגה.

ורק להוסיף, דלכאו' צ"ב בהא דמבואר בענין ד"מחדש בטובו בכל יום ובכל רגע", שהתחדשות העולמות הוא חידוש הישנות בלבד, שבעניני עולם שקיימת נתחדש חיותה תמיד. וא"כ איך אפשר לומר שיש שינויים בהחיות שנמשכת בי' (לדוגמא, עי' תו"מ וכו'), והא בדבר א' לא משתנה חיותה הפרט? ויש ליישב.